New Stage - Go To Main Page

רוג'ר בראון רביט
/
פול וואליום

עוד פעם חלמתי שאני מאושר.
כל הזמן אני בוכה על כמה רע לי, כמה אני עצוב, ואיך שום דבר לא
הולך לי בחיים בגלל שיש לי חוסר מזל בכמויות אדירות.
אבל זה באמת נכון! באמת אין לי מזל! - אף פעם לא היה לי מזל,
מעולם לא זכיתי במשהו, מעולם לא קרה משהו שב-מ-ק-ר-ה היה
לטובתי. אני משער שאני פשוט כזה בן אדם, אחד שצריך להתמודד עם
כל החרא שבחיים לבד, בלי מזל, בלי שום עזרה על-טבעית.
תמיד היה לי רע, כל דבר שהיה לי לא עשה אותי מאושר. בחיים לא
היה לי מצב נתון בחיים שבו עצרתי, ואמרתי לעצמי: "עכשיו אתה
מאושר". החלום הזה... כל הזמן הוא חוזר על עצמו, "אני
מאושר"... אבל זה לא נכון, אני ממש ממש לא מאושר.


"טוב, אז המסיבה תהייה בחוף חבצלת, תגיע לשם עם הציוד שלך בשעה
6:00 לאפטר שאחרי המסיבה במועדון ליד, אנחנו כבר נדאג ליחצ"נות
ונארגן אנשים שיגיעו משם" - אמר לי יוסי בטלפון.

אוקיי, אז בקיצור, אני מתקלט מוזיקת טראנס-טאכנו-פסיכודאלי.
וזה לא החרא הזה שאתם שומעים כשהערסים נוסעים במכוניות שלהם עם
עוצמה של פול וואליום (בגלל שהם פשוט חייבים, כי הם ערסים) -
זאת מוזיקה שאני בטוח שרוב האנשים בישראל עוד לא שמעו בכלל. זה
משהו שבכלל עוד לא נכנס לתודעה הישראלית.
בכל מקרה, אספתי את הציוד שלי, נכנסתי למכונית המקרטעת שלי,
ויצאתי לדרך.

השעה היתה בערך רבע ל-6 כשהגעתי לשם, כל ציוד ההגברה כבר היה
מוכן, וכולם חיכו שאני אגיע כדי לחבר את הציוד שלי. יוסי התקשר
אלי ואמר לי שלפי דעתו יגיעו בסביבות ה-400 אנשים, ושהולכת
להיות מסיבה פיצוץ.
תמיד אהבתי בשורות כאלו, אף פעם לא אהבתי לנגן למספר קטן של
אנשים שכל הזמן היו ניגשים אלי ומציעים לי כל מני טראקים
לשים.

ב-6:10 חיברתי את הציוד והתחלתי לנגן.
לאט לאט הגיעו עוד ועוד אנשים. הזריחה כבר החלה, והאנשים
(הדלוקים) היו בטירוף מהמוזיקה.
הכי כיף בתור תקליטן לראות כאלו דברים... ולדעת שכל ההמון הזה
רוקד לפי הקצב שלך.

בשעה 7:00 כבר הגיעו בסביבות ה-300 איש. והכל הלך מצוין.
יוסי התלהב כל הזמן על איזה יחצ"ן טוב הוא, ושהכל בזכותו.
חייכתי אליו והמשכתי להתעסק במוזיקה שלי.

ואז, פתאום, בלי שום התרעה, בלי שום אזהרה, הם הגיעו. המנייק.
ברגע אחד, היה נראה כאילו יש יותר שוטרים מאנשים שהגיעו
למסיבה, יוסי נכנס ללחץ אדיר (כי הוא ידע שבטוח כל המקום מפוצץ
בסמים) - וזו היתה גם מסיבה לא מאושרת, כמו כל המסיבות שלו.
לפתע הרגשתי מכה חזקה בכתף, ואיזה שוטר בן 40 קפץ עלי, כאילו
אני מחבל מתאבד.
"אתה בא איתנו עכשיו לתחנה ילדון, זה הסוף של המסיבה הזאת."
הוא אמר כאילו בנימה דרמטית (גם כן - מתלהב).

כבר לא ידעתי מה השעה. הם לקחו לי הכל בתחנה, גם את הפלאפון עם
השעון. (אני אף פעם לא מסתובב עם שעון).
הייתי עייף מת, טרטרו אותי שם כאילו הם תפסו איזה סוחר סמים
ברמה עולמית. חקירות, שאלות, איומיים, כל הסיפור.

ואז כנראה הם החליטו לקחת הפסקה. הם הובילו אותי לתא המעצר.
"הוא נכנס" - אמר השוטר בן ה-40 לאחראי במעצר.
"רגע, הוא מאושר להכנס?" - ענה לו הבחור.
"כן, כן - הוא מאושר." - הוא החזיר לו.

עמדתי והסתכלתי עליהם מדברים, הייתי עייף כל כך.
"יש לך בעיה, עציר?" - פנה אלי השוטר.
"לא, אין לי בעיה. ת'אמת, שעכשיו רק הבנתי... אני מאושר!...
כנראה שחלומות באמת מתגשמים."



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 7/3/03 21:52
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
רוג'ר בראון רביט

© 1998-2025 זכויות שמורות לבמה חדשה