"אתה בטוח שהחומר הזה ייתן לי השראה אריאל?"
"כן, בטח, כתוב על הצד, אתה לא רואה"?
"אבל זאת קופסת גפרורים" אמר עמית בפליאה
"בדיוק" הצהיר אריאל.
"אהההה" אמר עמית וגלגל את הג'וינט בהיסח דעת
רפאל עמד בפתחו של עץ והתחיל לצחוק. אלוהים שאלו "למה אתה
צוחק?". "כי אני עומד בפתחו של עץ" צרח שרגא מצחוק. אלוהים,
למרות שלא שמע את תשובתו של רפאל לפתע גם התחיל לצחוק. לפתע
סיבן ומלכישוע הפסיקו את תרגילי ההתאבקות שלהם והתחילו לגסוס.
ככה סתם בלי סיבה. רפאל צווח "רואים, זה מה שקורה שלא אוכלים
קורנפלייקס בפחד, נעשים אפיקורסים מטורלפים". "אפרסקים" צחק
סיבן על ערש דווי. "ערש דווי" הוסיף מלכישוע ונחר אף הוא. לפתע
אלוהים פסק לצחוק והצביע על נעמה המתקרבת. כל החבורה נשתתקה
והביטה על עצמה בבושה. "בורלתץ" אמרה נעמה רק כדי לשבור את
הקרח, וכולם צחקו בהקלה חוץ מאוזי שלא הבין, אבל מלכישוע הסביר
לו שהמילה "בורלתץ" היא חסרת משמעות לחלוטין, ולכן היא שוברת
את הקרח, ומשם הוא התחיל לדבר לא בהיגיון. רפאל הצליח לכבוש את
צחוקו ואמר "חברה תירגעו, אנחנו צריכים למלא חסיטף". נעמה פלטה
צחקוק, ומיד אמרה "ודאי התכוונת להגיד 'חברה תירגעו, אנחנו
צריכים למלא את משימתנו החשובה עד לאין ערוך ולכן אנו צריכים
לתכנן' ורק אז לסיים את המישפט עם 'חסיטף', נכון?". "בדיוקט"
דייקט רפאל ודהר הרחק משם עם כאב הראש שלו. אוזי, שלא ראה את
המצב אירוני ומפליץ כללל וכלל, התפקע מצחוק, ולמרבה האירוניה
החבורה עמדה בשקט והמהמה את 'התקווה'. אלוהים, שאכן ראה את
המצב מפליץ לחלוטין, ואף אירוני, החליט להכנס דרך פתח העץ
המצחיק כל כך, אז למה שלא תספר לכולנו. הוא לפתע ראה דרואיד
מערות זקן שמלמל "אני ממלמל, לכן אני דרואיד מערות זקן" תחת
זקנו. "למה אתה ממלמל תנאים לוגיים תחת זקנך, הו דרואיד מערות
זקן?" שאל אלוהים. דרואיד המערות הזקן הבהיר דרך טלפתיה
לאלוהים, שהוא מלמל את המשפט הזה פעם אחת מתי שהוא עשה קסם רב
עוצמה ההופך את מילותיו למציאות, וכל עוד הוא רוצה להתקיים הוא
חייב להמשיך למלמל את המשפט הזה, באופן רקורסיבי מתקפל. אלוהים
הרג את דרואיד המערות הזקן, וכדי שלא יהיו ראיות הוא עשה את זה
מזקנה, ויצא מפתח העץ. "טורק?ומט" סיכם יהוה את כל חוויותיו
לחבורה במילה אחת. "ואיך הרגת אותו מזקנה?" שאל אוזי בהתחכמות.
"זה ספר פארא-פסיכדלי ואחד הסופרים עישן כמה ג'וינטים, אז אני
חושב שלהרוג דרואיד מערות זקן זה די בר ביצוע. ענה יהוה בשירה
כרובוט כסוף זהוב סגול מטופש. לפתע תריסר ילדות בנות שבע עם
שמלות סגולות מטופשות בשם לוליטה חדרו את מעטה ההגנה הראשון של
הוותיקן, והחלו לחצות את ים סוף, כשהתאומות בנות שמונה שלהן
עומדות בצד ומסתכלות. אלוהים הוריד עליהם את ים סוף וצחק
בעורמה ובזדון.
"סטגה דיסססססס" נשמע לפתע קול ביער אשר סימל את ריגשותיהם של
אלפי הכושים הקטנים הרצים אל החבורה. החבורה החלה לברוח
והבחינה שהיא נעה במעגלים. כולם הסתכלו על אלוהים והוא הוציא
את המחוגה מכיסו בגיחוך קל. "בורלתץ" אמרה נעמה שוב. "זה הצחיק
בפעם הראשונה" אמר אוזי בעודו רכוב על אופניים עם אופן אחד
כשנפל לתוך בור ענק שהוביל לאותה נקודה בדיוק רק בשורה אחרת.
אוזי כרגע נחת על סיבן ופלט "אחוקי, יא גבר מותק בוא הנה יא
חמור גרמידי, אולי תמית כבר מבני מינך?" לקרנף שעבר במקום.
"חסד לתירפזים, מוות לטירפזים" אמר רפאל הנאלח בקטנוניות
משהו.
"למה אתה רוצה לדעת מיהם"?