לאחר התעמקות ארוכה במונולוגים שבבמה החדשה הגעתי למסקנה שאני
צריך לכתוב כמה הבהרות לגבי מהות המונולוג. יכול להיות שזה
יהיה מתנשא מצידי אבל מצד שני אני חושב שאני צודק ובמקום לכתוב
את זה בתגובות של כול אחד אני פשוט ארשום את זה כאן (חוסך
בכתיבה וככה זה לא יהיה רשום בתגובות שלכם ).
לכן הנה לכם חידודים לגבי מהות המונולוג:
מיתוסים להפרכה :
1.בדיוק נפרד/ת מהחבר/ה שלך וכתבת כמה גיבובי מילים על אשמה
וזה לא בדיוק היה שיר אז החלטת שזה מונולוג
2. מונולוג הוא כול דבר שרשמת שאין בו דיאלוג
3. במונולוג אין סיבה שתהיה פואנטה
4. במונולוג אין סיבה שיהיו אמצעים אומנותיים
5. במונולוג אין סיבה למבנה או שיטתיות
כל אלה כפי שהבנתם מהכותרת מיותרים לחלוטין
ועכשיו לאומנות כתיבת המונולוג
המונולוג מחולק לשני חלקים עיקריים הראשון הוא המונולוג של
דמות בתוך סיפור. מונולוג זה הינו אמצעי אומנותי בפני עצמו
ולרוב אינו יכול לעמוד באופן עצמאי מאחר וההקשרים בו נטועים
רחוק בתוך העלילה בסיפור עצמו. השני הינו המונולוג העצמאי בו
אדון עכשיו.
המונולוג הינו אחיו הבוטה והסורר של סיפור הפואנטה (בין אם קצר
ובין אם ארוך) אך בניגוד לסיפור הפואנטה (המחרוזת, אחרי 20
שנה, כמעט כול סיפור קצר בבמה) שרוכש חלק גדול מהקסם והעומק
שלו מהשורה המפתיעה האחרונה או מההטוויסט בסוף למונולוג אין את
היכולת הזאת מכיוון שבמונולוג אין דמויות אקטיביות (חוץ
מהמחבר) ולכן לא יכול לקרות סוף מפתיע הנובע בעיקר ממידע שיש
לאחת הדמויות ולמרבה הצער/אימה/שמחה/עונג (מחק את המיותר) אין
לשניה.
לכן על המונולוג להישען על מרכזי כובד אחרים ליצירת
עניין/קסם/פואנטה (נא לא למחוק שום דבר... כן, כן, צריך את
כולם). המונולוג כמו שאמרתי קודם הינו בוטה יותר מעצם העניין
שהמחבר פונה אליך בדברים. מאותה סיבה הוא גם אינטימי יותר.
המונולוג נכתב כדי להגיע למסקנה מסויימת היא לא חייבת להיות
סגורה יכול להיות לו גם סוף פתוח אבל צריכה להיות לפחות הכוונה
לדרך חשיבה או שרשרת מחשבות. כדי להגיע למסקנה זו בבהירות וכדי
שהיא לא תלך לאיבוד למונולוג צריך שיהיה מבנה, המבנה אינו חייב
להיות קשוח אבל צריכה להיות מן התכנסות, בריחה מיותרת לנושאים
שאינם קשורים וחוסר תמציתיות אינם מועילים (כמובן שככול
שהמונולוג ארוך יותר יש יותר אפשרות להרחיב דיבור על כול מיני
נושאים)
הקסם נבנה על ידי מגוון אמצעים אומנותיים (אני אפילו לא מתכוון
להתחיל לפרט...).
ולבסוף לאחר שנבנה כבר המונולוג יש לו התחלה ויש לו סוף יש לו
פואנטה ואמצעים אומנותיים
צריך להיות לו מבחן
המבחן הוא כזה:
צריך להיות לך היכולת להקריא את המונולוג בפני זרים גמורים
(הרבה מהם) ולהרגיש צודק, אבל לא סתם צודק אלא קדוש, בטוח
בדבריך אפילו אם שיקרת במצח נחושה.
אם אתה לא יכול לעשות זאת אני ממליץ לך לקחת את אחד הקורסים
באוניברסיטה הפתוחה:
- ביטחון עצמי
- כתיבה יוצרת
(הטלפון במחוז חיפה הינו 8269222-04)
המסמך נכתב בלשון גברית אבל מיועד לכול המינים או צורות החיים
באשר הם כולל יצורים סופר אינטיליגנטים בגוון כחול (למבינים
בלבד). |
