אני מסתכלת על חיי כצופה בסרט. כלא מודעת למה שקורה.
חם לי כשקר, אני מרוגשת כשרע. טוב לי כשטוב, אבל אני תמיד
בסופו של דבר נופלת, כדי לצפות בסרט. 120 דקות ימיי.
זהו סיפור חיי. הדרמטי, הקומדי, הטרגדי, הילדותי, הבדיוני,
התיעודי, מלא הרבדים.
אני רק רוצה את האנשים ואת הכוח להמשיך אבל אני לא יכולה.
קשה להיתלות באנשים, גם כשלא קל. אני רוצה יד תומכת. ואני רוצה
נשיקה צורבת, אבל משהו.
סימן לתכלית. טינופת. רוע. קשה לי בחיי הטוב. נועדתי להיות
רעה, וכך אמשיך.
אבל עם אותה נשמה.
ברוכים הבאים לסרט חיי. היזהרו, לא תוכלו לצאת ממנו. אולי
תידבקו בקיסמו האישי. אולי תשכבו על רצפת המטבח, מקיאים,
כמוני. אולי תשבו על מטה צהובה בכותונת זולה, כמוני.
מהן כל המחשבות האלה על הקץ? התביישי לך נערה טיפשה. לכי שחקי
בחוץ ככל הילדים. ושיתקי. הסתירי את מחשבותייך. לכי עם חצאית
ארוכה וחולצת מותג. אל תרקדי. אל תתפללי. היי דוסית כשצריך
ופרוצה כשצריך. הסתירי את מחשבותייך. למדי את מחשבותיהם בעל
פה. לכי אחריהם כזחל שקט וצייתי להם.
לבשי מסכה על פנייך וגרבונים על רגלייך. שימי עלייך בושם
יוקרתי ואפרי את ריסייך, אמרי להם מה שיירצו לשמוע. געי להם
איפה שירצו שתגעי, ואל תהססי להשפיל את עצמך. סדרי את עצמך
בפניהם, הכיני להם את האוכל, ותייצגי אותם בתחרויות.
שלא תעזי להגיד לי לא! שלא תעזי להתחצף! אם תקשיבי לי, אולי
ותעשי בחורה מוצלחת.
אל תהיי מה שאת. פדרי אפך והקשיבי לי. האמיני רק בדעות הכלל,
ועשי אך ורק מה שכולם עושים. גדלי את ילדייך בלונדינים כסילים.
בהירים ומתבוללים. למדי אותם את כל מה שלימדתי אותך. את כל
המעשים. והבטיחי לי, אך קודם התאפרי מעט.
לעולם אל תשפטי אנשים!