לפני נייר חיוור
אני נאבק שעות רבות עם מוחי.
מנסה למצוא ולהמציא
ניגודים יפים לאוזן.
(אהבה ושנאה
מים ואש
שקט והמולה
שלום ומלחמה.)
את הנייר החיוור
אני ממלא באותיות שחורות
אותיות חיוורות מתוכן
אני לא אוהב אותן
הן בשבילי רק כלי.
כשיש ניגודים יש לי הרבה מילים.
כשהאהבה לבחור או בחורה
מתמזגת עם התיעוב האין סופי
אני באמצע נמצא
בודד, אבוד.
ואז המילים זורמות,
לפעמים לאט ובסבל רב,
ולפעמים בשצף,
עד אשר אני נחנק.
אני מקמט,
לעיתים,
את הנייר החיוור
עד אשר הוא נהיה קטן קטן
כמוני.
ואני אבוד
בין השחור ללבן
בין האהבה לשנאה
בין השלום למלחמה. |
