New Stage - Go To Main Page

זאב שחף
/
קוקאינדהקאן

במאי 95' נבחר ז'אק שיראק לנשיא צרפת. הוא גבר על מתחרהו
בקולות בודדים ממש. כך שלתעמולת הבחירות היה משקל מכריע. וכאן
אני נכנס לתמונה.
הכיצד?
אז קודם כל, במזנון של הרכבת המובילה לצרפת, שיגע אותנו אנגלי
אחד שביקש כל הזמן קוקאינדהקאן ואף אחד לא הבין מה הוא רוצה.
העיקר, איך שהגענו לפאריז, מיד לכדה אותי צעירה שהדביקה
לתיק-צילום שלי כרזה קטנה בזו הלשון: "אני מצביע לז'אק שיראק".
כיוון שאני לא מבין את השפה, חשבתי שזהו סימון של המכס,
והשארתי אותה.
במונית חבשתי קסקט. הנהג -מונית אמר משהו בשפתו והוסיף מדבקה
למצחיה של הקסקט. כך שבעצם הייתי פרסומת מהלכת למועמד לנשיאות.
יותר נכון, הייתה זו תרומה צנועה, אך משמעותית, לבחירת הנשיא.
אבל, בשלב זה, שנינו, הנשיא ואני, עדיין לא ידענו את התוצאות.
ועד הבחירות, מה היה?
אז ככה. נסענו לכל מקום בתחתית שלהם, שנקראת: מטרו, (צריך לתקן
שם את הברקסים. העסק עושה נורא רעש). גילינו להפתעתנו שלצרפתים
קשה להיפרד מהתקופה בה שכנו במערות. לכן אתה מוצא הכל מתחת
לאדמה: חשמליות, רכבות, אוטובוסים ואפילו חנויות. כל פאריז זה
מנהרות. פרהיסטוריה, יעאנו.
(הסיפור שהמנהרות נבנו כדי להימלט מהריחות של גבינת הקממבר,
אינו נכון. שתדעו!)
מה עוד? אה, כן. חצי יהדות אתיופיה מצויה כאן. המון אנשים
יפים, כהי-עור, מסתובבים בעיר. ההבדל הוא, שבפאריז יש הרבה
זוגות מעורבים, וזה בכלל לא יוצא דופן. אתה הולך ליד
מגדל-אייפל וכל הזמן אתה מוקף באנשים כאלה. אגב, בדקתי למה
המגדל ההוא לא מחליד: זה באמת ברזל תוצרת חוץ.
ואת מי פגשנו לרגלי המגדל? את האנגלי ההוא שממשיך לחפש
קוקאינדהקאן.
ובקשר לשאנז-אליזה: זה רחוב של קילומטרים, ומשוטטים בו שמונה
מיליון פאריזאים ועוד אולי שמונה מיליון תיירים. והכי מרובים
שם זה היפאנים, עם הרבה ציוד של סוני. היפאנים הקטנים האלה, כך

מסתבר, נולדים עם קומה נורמלית כמוני וכמוך. אבל, מרוב שהם
מטיילים הרבה, הם משתפשפים מלמטה ומתקצרים.
כיוון שהצפיפות הייתה, כמו שאומרים, ללא נשוא, נסענו לפוש
בוורסאי, לראות איך לואי-הארבע עשרה
היה חי, עם הארמונות, הגנים והמיזרקות.  הארמונות אמנם יפים,
אך ישנים. לא היה מזיק איזה טיפול של שיפוצנ'יק. המיזרקות לא
עבדו. סיפרו לי שתיירים ממדינה שאני לא רוצה לנקוב בשמה,
גנבו את הברזים. אגב, אם הזכרנו שיפוצים, אז תדעו לכם שכאן
אפילו שיפוצנ'יק מדבר צרפתית צחה.
ובקשר ללואי הזה, שקראו לו גם "מלך השמש" - אחרי שהולכים בגנים
שלו שלוש שעות בלי כובע, מבינים למה.
גם כאן פגשנו, אתם יודעים את מי: נכון, קוקאינדהקאן.
למחרת נסענו ליורו-דיסני. נתקלנו כמובן בכל היפאנים עם הסוני.
יש שם יופי של הצגות. למשל, מופע של מיודענו מייקל-ג'קסון,
משהו תלת-מימדי, שהוא כמעט צובט לך באף. שוטטנו בתוך מנהרה
מופלאה בסירה שהובילה אותנו בתוך כל אגדות הילדים. שם, אגב,
זיהיתי, דמויות של כמה מן המכשפות שאני רואה אצל קפולסקי, בימי
שישי. גם ב"בית-הרוחות" פגשתי אותן. מפחידות, אלה.
ואם מדברים על דברים מפחידים, אז הכי נורא בפאריז זה המחירים.
מחריד ממש! למשל בגאלרי-לאפייט, מוכרים לך בושם במשכורת שנתית,
או שעון-זהב עם משכנתא. במנת בונזו צרפתית אפשר לקנות אצלנו
מנוי לפילהרמונית.
הבונזו מזכיר לי אוכל, הייתם צריכים לראות סנדוויץ' מקומי: שתי
פרוסות ובאמצע נתחי מה-זה כולסטרול. חוץ מהאוכל, גם האוויר כאן
זה משהו: אחרי  יומיים נקיתי את המשקפיים ואז נוכחתי שהעיר
בכלל לא מעורפלת.
כן, במוזיאון הלובר היינו גם. תור אימים. אבל אף אחד לא דוחף,
לא מזיז את כולם ואומר: "זה בסדר! אני חבר של מוריס!".
העיקר, הולכים, הולכים, הולכים, מחפשים את המונה-ליזה. מגיעים
חסרי נשימה, ומה מוצאים? ציור של בחורה, משהו בגודל בול-דואר.
בשביל הבחורה הזות'י נסענו עד צורפת? טוב, אם כבר אנחנו פה, אז
נבדוק גם תמונות נוספות. מסתבר שכאן ישו-הנוצרי מאוד פופולארי.
הוא מדגמן בכל מיני תלבושות חושפניות. ביציאה, על המשקוף של
השירותים, מדבקה כחול-לבן: העם עם הגולן. ודווקא כאן לא
פגשנו את האנגלי שמחפש את הקוקאינדהקאן.
כדי להגיע לכל המקומות האלה, צריך להתאמץ, כי השילוט הוא
בצרפתית בלבד.
אם יהיה לי דיבור עם הנשיא החדש, אני כבר אגיד לו מה אני חושב.
שהרי בכל   עשיתי לו פרסומת.
הנה, בערב הבחירות הוא ביקש, בטלוויזיה של המלון, רק עוד מאמץ
קטן. שמעתי ככה, מיד יצאתי לשאנז-אליזה, עם התיק-צילום והקסקט
והמדבקות. וכנראה שכנעתי כמה מצביעים שעדיין היססו.
עובדה!
ואחר כך, בתום הבחירות, בנאום שלו, הודה הנשיא לכל אלה שעזרו
לו, והוא  הצביע מן הטלוויזיה ישר עלי. הסמקתי מרוב מבוכה. אבל
באמת יפה מצידו.
בסוף, בשדה התעופה אורלי, את מי פגשנו? כמובן את האנגלי ההוא
עם הקוקאינדהקאן. כיוון שמדברים שם צרפתית, וזו שפה שמדברים
אותה הרבה ולאט, אז נשאר לנו המון זמן להמתין, ניסינו בנתיים
לעזור לו.
בסוף נפתרה התעלומה: מה זה הקוק-אינ-דה-קאן בעצם? בסך הכל קולה
בפחית.



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 9/3/03 2:47
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
זאב שחף

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה