הציעו למשה לנהל את בית-המטבחיים, אז הלכתי איתו ועם רמי,
לראות מה זה. עברנו ליד המכלאות של הכבשים. אלה בוססו בבוץ
וברפש, והקולות כאילו העידו שבעלי החיים האלה יודעים לקראת מה
הם הולכים.
משם המשכנו אל מכלאות הבקר. הפרות היו עומדות עד ברכיהן בבוץ,
דשות ולשות אותו, נעות בחוסר סבלנות בתוך המכלאה הצרה. מדי פעם
היה ניגש פועל, ומדרבן אחת הפרות, ("הפרה התורנית", הסבירו
לנו), - לרוץ בתוך נתיב מגודר אל המבנה בו מצפה לה השוחט.
 הלכנו לראות את פנים בית-המטבחיים. המכשור היה מרשים: בליל
של כבלים, שרשרות, ומנופים קטנים, שנועד לחסוך מהעובדים את
הרמת גושי הבשר האדירים. בכל פינה מצוי צינור-מים לשטיפת
הרצפה. אבל, כל אלה אין בכוחם להתגבר על השלוליות האדומות בכל
חדרי המבנה.
 מראה השלוליות והריח העז, הבריחו אותנו החוצה. חזרנו אל
המכלאות. במכלאה קטנה ראינו שתי בהמות מגודלות, גועות בקולי
קולות, סובבות במכלאה, סחור סחור. הגדולה יותר, ניסתה לטפס על
חברתה. משה אמר: "הפר הזה מצא לו זמן לרומנטיקה!", וגיחך.
הבהמה הקטנה יותר, גנחה וגעתה וניסתה להתחמק.
"לא בא לה!", אמר רמי.
המשכנו להתבונן במראה מרחוק. הפר הגדול לא וויתר. לאחר
התרוצצות בתוך השטח הצר, הצליח הפר "לבצע את זממו", כפי שאמר
משה. הבהמה הקטנה לא נהנתה מן העניין כנראה. היא השתוללה,
וגעיותיה וזעקותיה מילאו את החצר.
"זהו אונס!", הכריז רמי.
אחר הפועלים התקרב למכלאה ובמקל שבידו זרז את שתי הבהמות
וכיוון אותן אל הנתיב המוליך אל פנים בית-המטבחיים.
"תראו את הבהמה המסכנה", אמר משה, "היא מלאה דם".
אני אמרתי: "בואו נחכה עד גמר השחיטה ונראה את תהליך הכנת
הבשר".
מתוך המבנה שמענו את געיית הבהמות. כאשר השתרר שקט, נכנסנו
פנימה. העבודה הייתה כבר בעיצומה.
השוחט קינח את הסכין במטלית מלוכלכת וניגב ידיו בסינרו. פועלים
עם סכינים ארוכות ניגשו לבתר את הבשר. שניים מהם קרבו שרשרות
שהתנדנדו מהתקרה וקשרו את רגלי הבהמות.
"הפרה הזו הספיקה להרוויח משהו לפני המוות", אמר רמי בחיוך
ממזרי לשוחט.
השוחט יישר את זקנו ושאל במבטא של דוברי אידיש:
"על מה אתה מדבר?".
"הפר הגדול הספיק לזיין אותה לפני כמה דקות", ענה רמי.
"מה אתה מבלבל את המוח", אמר השוחט, "שתי הבהימ'ס האלה הם
פרים".