ויטעם עוד פינו! את טעם השלום;
ותשמע עוד אוזנינו! את שירת - החלום.
ותיראנה עינינו! שמיים כחולים
והשמש זורחת, שהם מזריחים.

ונשמע עוד קולו! של שלום הקרב;
וקולה של שלוה, השוכנת בלב.
נעיף מבטינו! לעבר שחקים,
אשר מתכסים בתכלת - ימים.

יצפו עוד! עינינו, שדות הזרועים;
יצפו ויראו, איך בהם עמלים.
ידים; צמאות לעמל ומעש
עוקרות ההרים זורעות הזרעים.

יבכרו ביכורים;
ישתבלו שיבולים;
הדשא ירוק, יוריק מסביב
והכל; יתמלא ריחות האביב.

הבוסתן, ילבלב בתפרחת ססגונית;
הפרדס, יתמלא, בתפוחי - הזהב.
וזמיר; עוד יגיע, לכרמים על ההר,
אשר מורדותיו, מכוסי - טרשים.

קולות - רכבים, טרטור - מכנים,
זמזום - מנועים;
הכל, מתמזג באוויר, כמסכת,
אשר שרה שיר; לפריחה ושלכת.
השיר שהיא שרה, הוא שיר - המזמור,
אשר את פניו, הוא מועיד לשלום.

השלום, הוא הברכה! הנישאת מעלינו;
ברכה! שכולנו, כורעים לה ברכינו.
אז, שתקווה נשאר לנצח,
ששלום אמיתי, היא תביא בפתח.

נהיה התקווה! שיום מן הימים;
השלום, ישתרר; בין כל העמים.
שיבוא! השלום, כיונה מעופפת,
שפורסת כנפיה, מתחת לשמש;
שברכה; היא נושאת מאי - שם אלינו
והשלוה, בין - העמים מסמלת.

נהיה התקווה! שיבוא עוד היום,
כשטעם - השלום יטעמו הפיות!
כשכל התותחים, יעברו אל הדום!
וחרבות יהפכו גרוטאות!
כשכל הילדים, יהלכו עם חיוך
וקולות - השמחה, יגרשו שעמום!

נטעם טעמו! המתוק של שלום
ונטעים אותו, גם לאחרים.
נטעם טעמו! של שלום, שיבוא
ואת פני - האומות, יאיר באורו!