|
כל כך התגעגעתי
כל כך רוצה להיות קרובה אליך
כשאת שוכבת על הספה מלטפת לי את השיער
אני שמה את ראשי על החזה שלך
ועוצמת עיניים.
הצעקות עוד בראש מהדהדות
מנסה להדוף את הדמעות
לא רגועה , לא רגועה
את מסתכלת עליי?
את רואה אותי?
רואה מה נהיה ממני?
מה את חושבת?
מאוכזבת , רגועה
אני כל כך מנסה , מנסה שתנוחי
להיות מה שרצית
הצלחתי?
אני יודעת שאני עושה טעויות
האם אני רעה?
האם זה לא מה שציפית מילדתך הקטנה?
איך אני אמורה לדעת?
והחלומות שלא מפסיקים
את שולחת את ידך רוצה לגעת בי
האם זה סימן?
סימן שאני לא בסדר?
רוצה אותי לידך?
אני כל כך רוצה
רוצה עוד חיבוק , עוד ליטוף שיער
לשמוע את הד צחוקך
אפילו לדקה , אפילו לשניה
את כבר לא תחזרי
אני יכולה לבוא?
תתני לי להיות איתך
רק אותך אני צריכה עכשיו , לעד
מתי מתי כבר זה יקרה?
אני מחכה.
כל מה שנשאר לי לעשות
זה לחבק אותך אמא שלי
לחבק מצבה. |
|
|
מה עם הזכויות
על הסלוגנים למי
הם שמורים, בטח
לבמה חדשה אבל
למי עוד, מה כל
מה שאנחנו
כותבים נהפך
להיות בחזקת
הבמה, איפה
הזכויות שלנו,
עד מתי נסבול את
עקירת זכויות
היוצרים שלנו,
עד מתי?
אני דורש פתיחה
של הספרים,
ולבדוק מי
מרוויח מה?, של
מי כל רעיון,
ומי זה חרגול?
עו"ד שמעון
מזרחי, יו"ר
עמותת
הסלוגניסטים
מתוך מכתב חריף
לאחד רימר |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.