בכל פעם שהייתי משתגע מכעס, מקנאה, מעצם היותי עוד ילד קטן,
היה אבי מתקשה לנחמני ולעצור מכאובי. או אז הכניסני לאמבט מים
קרים ודיבר אלי מילות אהבה, דיבר אלי מילות מרגיעות, כאילו אני
לו סייחו הצעיר והמוצלח. ואני נרגעתי לאושרו, לאושרי.
שעות, ימים רבים, הייתי יושב באמבט מלא מים קרים, גם כאשר לא
היה אבי לצידי.
היה משהו, במים הקרים הללו, מנחם, מרגיע, משהו אוהב!
פעם היה אבי מדבר אלי כאילו אני סייחו הצעיר והמוצלח. לנצח
אהיה סייחו הצעיר ולנצח הוא יבכני במילות אוהבות ומרגיעות, מעל
אמבטיית האבן שלי יבכני. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.