לא אומר את שמי, ממילא לאף אחד לא אכפת,
אתחיל ואומר - אני בתולה, בתולה מקצועית.
אני לא חושבת שאני רוצה לשנות את זה, אני בתולה.
ואז, יש אותו, עומד שם. אני עוצמת את עיני וכמעט מרגישה אותו,
אבל לא. אני פוקחת עיניים והוא עוד רחוק, וכל מחשבה על קרבה
מעוררת בי חלחלה.
אני נחרדת למגע ידו, למרות שאני רוצה אותו נורא.
הוא נעלב, הוא עוזב, הוא לא יחזור... הם לעולם לא חוזרים...
אני לא רוצה שהם יחזרו.
I won't say my name, no-one cares anyway.
I'll start by saying - I'm a virgin, a professional virgin.
I don't think I want to change that, I'm a virgin.
And then there's him, standing there. I close my eyes and
almost feel him, but no. I open my eyes and he's still far,
and all thought of proximity makes my skin crawl.
I'm horrified with the touch of his hand, even though I want
him so badly, he is offended, he leaves, he'll never
return... they never return... I don't want them to.