יושב במכונית, בפקק.
מרים את ראשי מהדף, מביט באנשים מסביבי.
הכולם חשים בכאב כמוני?
מבטי מצטלב עם מבט אישה חרושת קמטים.
כאילו אומרת: "אני יודעת. גם אני כואבת".
ברדיו מתנגן שנסון צרפתי, הדמדומים מגיעים.
הפקק מתנהל לאיטו ואני חושב עליה.
כל כך הרבה כאב בעולם. מביט שוב באנשים.
כולם כואבים, כולם מודאגים.
ילדה קטנה מביטה בי, מחייכת. לא מבינה מדוע
איני מחייך בחזרה. מנסה לחייך, אך החיוך לא מוכן
לצאת. נשאר בפנים.
חושב בלבי כיצד הילדה תגדל להיות כמוה.
האם תמשיך לחייך גם אז?
כל כך הרבה כאב בעולם, אך כאבי גדול מכולם.
פותח חלון, לא יכול לנשום. מרגיש שהכל סוגר עלי.
השמש שוקעת, חושך. עדיין בפקק, עדיין חושב עליה.
אולי בסוף הפקק גם השמחה תפתח... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.