אחד הספסלים, ליד הקפה-של-מוני, לכיוון תחנת אג"ד, נחשב לספסל
מקולל. אפילו הרוסים הזקנים לא יישבו שם. ואלה, לדברי פרג'ון
"באו לכאן רק בשביל לשבת ולהסתכל עלינו, עם הגבות השעירות
שלהם". ואם מישהו מן הרוסים הקשישים מנסה לשבת עליו, מיד כולם
מזדרזים להרחיק אותו: "לטובתך! כי זה מביא מזל רע!"
היחידים שישבו בספסל זה, מדי פעם, היו המשוגעים או השיכורים של
העיר. על כן קראו לו: "ספסל המשוגעים".
פנחס, המורה, בדק ומצא כי אף הכלבים המשוטטים אינם נעצרים
להטיל את מימיהם על רגלי הספסל הזה. גם הדרורים, המקפצים בין
השולחנות נמנעים, בשל סיבה נעלמת, מנחיתה על הספסל. ופעם ניסה
עאדל, המלצר הערבי, להניח את החתולה של המקום על הספסל, וזו
זינקה ביללת גועל.
יום אחד הביאה עימה הרוח, משום מקום, בלון ענק בתבנית ליצן.
הבלון ריחף על גלי האוויר החם ונחת על הספסל, בפישוט איברי
גומי. ברדה, שחמד את הבלון, זינק אל הספסל, אימץ אותו אל ליבו,
והחל לסחוט ממנו את האוויר.
בוארון היתרה בו: "זה ספסל מקולל! אתה מביא עליך צרות! מה אתה
צריך את זה?"
"שיהיה לנכדים", השיב ברדה.
"תחשוב פעמיים!", הזהיר אותו פרג'ון.
ובאותו הרגע, אותה רוח שטנית, שהביאה את הבלון, חטפה אותו מידי
ברדה וגררה אותו, באיבריו המדולדלים, למרכז הכביש. ברדה רדף
בעקבותיו, וניצל בנס מגלגליו של מערבל בטון שחלף בכביש.
"אתה רואה?", אמר בוארון.
"זה שטויות!", ענה ברדה, "זה מקרה".
בשבת הביא ברדה את הבלון כמתנה לנכדיו. הוא ניפח אותו למלוא
גודלו. הבלון היה גבוה מן הנכד הצעיר.
"צריך לצלם אותם", אמר לבתו.
חתנו הניח את הסיגריה ומיהר אל הארון בו מצויה מצלמת הווידיאו.
הפעוט התגושש עם בלון-הליצן, וזה פרח מידו. פרח ונחת על
המאפרה. נשמע פיצוץ עז והבלון התפרק לפיסות גומי. אחת מהן
ניתזה אל עינו של הפעוט. אימו, בפאניקה, הזעיקה אמבולנס.
בפרוזדור חדר המיון, אמר ברדה לחתנו: "זה בלון מקולל".
"שטויות!", אמר הצעיר, "זה אולי בגלל שהדלקתי סיגריה בשבת".
בבוקר יום ראשון, בקפה-של-מוני, תיאר ברדה לחבריו את שאירע.
"ותתארו לכם את ההרגשה שלי, בתור סבא, על מה שקרה".
"ומה עשיתם עם השרידים?", שאל וויקטור.
"למה?"
"צריך לסלק כל סימן מהבית. זה מביא מזל רע!"
"לא יודע מה הם עשו עם זה", הודה ברדה.
"אז צלצל אליהם ותגיד להם לזרוק!", ציווה וויקטור.
ברדה צילצל. בתו מיהרה לעשות כדבריו.
למחרת דיווח לחבריו כי צרור פיסות הגומי עשה דרכו, מהחלון
בקומה שמונה, הישר אל פרצופו של שליח-פיצות על קטנוע, שהתהפך,
"ועכשיו מאשפזים אותו! והמשטרה מחפשת, כך שמעתי, מי זרק את
זה". |