זו ששמה מתגלגל, חרוט על כל גלגל ספינינג
בעיר, והן פורצות מאמצע השיעור, והכיתה
אחרהן, החוצה לפוזהמט, החוצה לקניון. חופש
לראוה, מחיי ספינינג מעצבנים, ומרי קייט
ואשלי, מרימות רגל מגונדרת, וחלון הבובות מחזיר שתיים.
כמה מגה-בייבס כמו אשלי נכנסות לקניון
אחד? ומרי קייט מזפזפת בין העוברים
ושבים, בחיוך פפסי מקס-ים. הקניון הזה,
היא חושבת לרגע, הוא כמו תיק צד של
מעצבים, על הכתף הגסה של העיר. הנחנח
הזה היא אומרת לאחותה, פעם בזתי לו,
ועכשיו הוא נהיה חצוף, ואני שונאת אותו.
ובמציאות הן עדיין מדוושות, שקט שם, צועקת
זו ששמה חרוט, ולפתע הן פורצות מאמצע
החיים, החוצה לפוזהמט, החוצה לקניון,
שם רגל שמחה, וחשמל מגונדר:
אנחנו חוזרות למרקע. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.