תוך כדי עליית המסך מתחילה מוזיקת מארש צבאי. הבמה חשוכה כולה.
מוזיקת המארש הצבאי נקטעת ע"י צרחה נוראית. האור נדלק על צד
שמאל של הבמה, הבמה מלאה במראות שבורות המסודרות על פרגוד בחצי
גורן. מיד לאחר הצווחה פורצת דמות לחדר ומשתטחת על הרצפה במן
קיפול של הגוף. זוהי ליידי אן. היא לבושה בשמלת כלה לבנה ללא
נעליים והינומה. בידה היא מחזיקה זר פרחים. לאט לאט היא מרימה
את ראשה ואנו רואים כי היא מלאה בחבלות ואיפורה נמרח על כל
פנייה. היא מנסה לסדר את עצמה תוך כדי שהיא מתרוממת. אחרי מספר
ניסיונות להראות מסודרת היא מתייאשת.
ליידי אן: אוי, מה הטעם? (קמה. מתבוננת סביבה. מנסה לקלוט
איפה היא נמצאת. מתקרבת למראה אחת וזועקת "לא!" עוברת למספר
מראות אחרות, מנסה לראות את עצמה דרך השברים וכל פעם מתגלה לה
פרצופה החבול והיא זועקת "לא!")
הפנים שלי. האיפור שלי. איך אני נראית! זה לא נכון. זה לא יכול
להיות ככה. פשוט לא. היום הכי שמח בחיים, חתונה! הפנים שלי.
פנים יפות שלי. (מלטפת את בטנה) בטן יפה שלי. שמלה יפה שלי.
שמלה יפה ומקוללת שלי. השיער שלי! (רצה בין המראות) אני כל כך
מלוכלכת. כל כך מלוכלכת! (נוגעת במקבץ מראות שבורות) הייתי פעם
תמימה...תמימה מאוד. בפעם הראשונה שאבא נגע בי הייתי עוד ממש
קטנה. הוי אלוהים, עבר כל כך הרבה זמן, אני כבר בכלל לא זוכרת.
היה מלטף לי את הפנים, את השפתיים. היה מנשק לי את החזה ויורד
בשביל מטה אל גן העדן שלו. ככה הוא קרא לזה. כזה פלצן לא ראיתי
בחיים שלי. ועכשיו אני מתחתנת. הוריי! (צוחקת) מתחתנת עם אבא
שלי! שלא תבינו אותי לא נכון, אני לא מאוהבת בו. אני בכלל לא
ידעתי שאבא יכול להתחתן עם הבת שלו. אבל מה שאבא אומר צריך
לעשות נכון? (נבהלת) תסלחו לי. לא, לא, לא. אני לא יודעת מה
קרה לי. אני אוהבת את אבא שלי. ואל תטעו, הסימנים לא ממנו. הם
מ... אני מדברת יותר מדי. רק איתו הייתי. בטח כל כך מלוכלכת עד
שלא אהיה עם אף אחד אחר. תמיד זה קשה, בלי חיים. אני לא מסוגלת
לבכות. (פאוזה) אז אני מתחתנת עם אבא שלי שאומר שאני הזונה
שלו! ואני מלוכלכת! ואני שונאת מין ואת כל הדיבורים על האהבה
הזאת, שהיא בכלל לא קיימת! שונאת! שונאת! שונאת! (במן גאווה)
ואני צריכה להציל ילדות קטנות. חייבת, בשבילי, להציל. לסרק עם
מסרק קטן את הבובות הקטנות עד שהראש הקטנטן שלהן ייפול. מחכים
להן חיים עלובים. אני לא שונה מאף אחד (מתחילה להיחנק וכמעט
מקיאה) אבל..יש..לי..סוד. מרי אן הקטנה שלי בבטן. ליידי אן
קטנה משלי. ואני אאכיל אותה בכפית של זהב, ואכין לה בובות
ממרצפן ירוק, ואסמם אותה למוות את מרי אן הקטנה שלי.
(נרגעת..מצביעה על פיה לכיוון המראות) אבל אל תגלו.
לאחר מספר שניות נכנס פאפה, אביה של ליידי אן. לבוש בגלימה
שחורה. המראות נעלמו בינתיים וליידי אן נמצאת עם גבה אל פאפה.
מתעסקת בפנייה, מנסה לסדר את עצמה. פאפה מתקרב אליה ותופס
בכתפייה. היא קופצת מבהלה ומסובבת את ראשה.
ליידי אן: אה..זה אתה פאפה.
פאפה: ציפית למישהו אחר?
ליידי אן: לא..לא..למי יש לי עוד לצפות מלבד לאבא שלי?
(נאנחת ומתיישבת על הרצפה, מתעסקת בזר הפרחים ההרוס שלה).
פאפה: (כורע ברך לצידה, מלטף את שערה) את נראית זוועה. מה
קרה לך? בכית?
ליידי אן: נו באמת פאפה, אתה יודע שאני לא יודעת איך בוכים.
פאפה: כן..אם יש משהו שאף פעם לא אהבתי אצלך זה שאת אף פעם
לא בוכה.
ליידי אן: פעם אמרו לי שבוכים רק כשאוהבים מישהו.
פאפה: (סוטר לה) את אוהבת אותי! (מנסה להוריד לה את השמלה)
עכשיו קדימה, בואי. אני רוצה עכשיו. (מסתכל מסביבו) נו..אין פה
אף אחד..רע לי..אני צריך לראות שוב את הגוף הקטן הזה
שלך..קדימה, תורידי את הדבר המסורבל הזה ממך. יש לנו עוד זמן.
ליידי אן: (קמה, מתחמקת ממנו) יש לנו עוד זמן? לפני מה? חשבת
פעם על מה שאתה עושה? אתה מטנף אותי! מטנף אותי! ואני מתחתנת
איתך! אוח! נבלה!
פאפה: תעשי מה שאת רוצה בגיל 18, אנחנו עוד נראה אם תלכי או
תישארי. בינתיים את פה ואת איתי, ואת תורידי עכשיו את השמלה
ותראי לי את השדיים שלך. קדימה!
(הם כאילו חגים במעגל של רדיפות והתחמקויות).
ליידי אן: לא מסוגלת... לקבל... אותך... מפחדת עד עמקי
נשמתי. רועדת בכל פעם שמזכירים את שמך.
פאפה: (מוריד את החגורה כמתכונן לסקס) אני עצוב! אני צריך את
זה עכשיו ילדה שלי! את כל כך יפה!
ליידי אן: מורידה את הבגדים, מרגישה מטופשת. לאט. לאט.
מתרגשת. משתכרת כל לילה רק כי חייבת להגיע אלייך. אל הכאב שאתה
עושה לי. התלות שלי הורגת אותי. כמו שהרגה אותך. מוות. שרה שיר
עצוב על מרפסת מתה ומתפללת שתבוא ותזרוק אותי משם למטה. הקול
שלי כבר לא מה שהיה פעם. אתה זוכר אותו? הוא היה יפה.
פאפה: זוכר את הקול שלך. זוכר את הגניחות שלך. מאז שהיית
קטנה אני זוכר את הגניחות שלך. יש לך את הגניחות הכי יפות
בעולם. אני עושה לך טוב. אני יודע שאני עושה לך טוב. (נעצר) את
עושה לי טוב.
ליידי אן: אני לא יכולה לעשות את זה עכשיו. אף פעם. אני פשוט
לא יכולה פאפה. לא יכולה.
פאפה: (מצליח לתפוס אותה) בטח שאת יכולה ילדה שלי, בטח שאת
יכולה. בשביל אבא שלך את יכולה לעשות הכל. תמיד עשית את הכל.
ליידי אן: (בכעס) אבל זה אסור אבא! זה אסור!
פאפה: (תופס אותה, בזעם) לא אכפת לי ,את לא מבינה? אף פעם לא
היה אכפת לי. תרדי עכשיו ותעשי איתי אהבה. את שומעת ילדה? אבא
אומר לך לרדת ולעשות איתו אהבה!
(הוא תופס אותה, היא נאבקת בו, מרביצה לו עם זר הפרחים. במהלך
המאבק הקצר הזה ליידי אן צועקת "לך ממני" ופאפה "יכאב לך מאוד
אחר כך, אבא שלך צריך שיהיה לו טוב". בסוף היא מצליחה להפיל
אותו והיא בורחת מהבמה. האור יורד)
(קטע ממחזה שכתבתי) |