וסוגרים לך את הדלת
ואתה מסתובב
עומד מול הזמן
והוא לא שם.
מחפש אותו
בסימון פסים על הקיר
בשיחות עם אנסים
בהכנת כיסא
בלימוד ספרים
אבל הוא עובר
רק אצל אחרים
ורק
כשהדלת נפתחת
בצעד איטי
החופש אמיתי
והזמן
מופיע בבת-אחת
ואז, רק אז, אתה נבעט.
(יום שישי, 7/12/1990, בחדר שלי במחנה שנלר, ירושלים) |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.