מעולם לא הרגשתי כל כך מטושטש
אף פעם לא הייתי, עד כדי, כך חלש
בלי יכולת לגמוע, שום שיקוי משחרר
על מוקד שבניתי, אני ממשיך ובוער
והעור שלי הוא חסין, לא נכרח
בולע, סופג את כל מה שמוכרח
לעצור בתוכו, שלא יתפרץ
כי אז איקרע, כי אז אתפוצץ
לוקח תחבושת, מדף של נייר
סופג אל הלבן, את כל מה שרק אפשר
לכתוב באדום מטפטף וטרי
ורגע ברגע, הופך לנצחי
בינתיים, עמוק בתוכי נאכל
נשחק, ואט מתפורר לאפר
אשר צונח, אל תול החלל
בו כלואה הנפש - נושאת המשקל
על כנפיה, ייפול ואותן יעמיס
בגרגירי המשקל - המשקל המביס
עד אשר לא תוכל, לשאת עוד בעול
הנפש שלי, בדרכה אל השאול
הנפש שלי, בדרכה שלה
הנפש שלי, בדרכה שלה...
לוקח תחבושת, מדף של נייר
סופג אל הלבן, את כל מה שרק אפשר
לכתוב באדום מטפטף וטרי
ורגע ברגע, הופך לנצחי
חלב ארגמן, שנוזל בתוכי
מבעבע, מכיל את כל מה שאני
יכול להקיז לעולם, אם אדע
למצוא ת'תחבושת שעוד לא נספגה |
