באמצע המדבר, קר. ואין סביבי אדם.
המדבר חשוך ורק הכוכבים מאירים מעליי את דרכי, ולגופי חולצה,
סוודר, מעיל.. ועדיין קר. הוא עזב, או שאני עזבתי, או ששנינו
עזבנו, אני כבר לא זוכרת. אבל מה זה כבר משנה? הלב שלי סחוט גם
ככה מכל המחשבות על זה, המוח מתפורר לאט לאט, ועורי מצטמרר
מתחת לכל השכבות. זיעה קרה מכסה אותו בזמן שכפות רגליי זוחלות
על הקרקע הקרה והסלעית, הכה טיפוסית למדבר. אך עדיין אני עומדת
על רגליי, ונעליי עוברות על גבי החול הצבעוני. בדרכי הבחנתי
בזוג עיניים בוהקות שנעוצות בי, וכשהסתכלתי לתוכן בכיווץ גבות
מאיים במקצת העיניים נעלמו. אבל הן לא הפחידו אותי. להיפך,
ההרגשה שיש כאן מישהו, או אפילו משהו, מלבדי, עודדה אותי
והעלתה על פניי חיוך קל.
בבדידותי לא שמעתי רחש. מחשבותיי היוו לי חולי, וגם מזור. מקור
מפלט ומקור שממנו יש להימלט. את עצמי עטפתי בהילה טהורה, ועל
ההר הגבוה מכל השקפתי על הרי האדום והצהוב והסגול שבתחתית, על
חול הגיר האבקתי ועל הירח הלבן והעגול. את ידיי פרשתי לצדדי
ונשמתי את האוויר. עיניי לא רואות דבר, והשקט סביב עוטף אותי
בנשיבת רוח עדינה. שערי מתבדר. הרוח הטובה עוטפת אותי בתוכה
וכבר לא קר לי. את פי פתחתי מעט והנחתי לה לשטוף את גופי..
ומהרוח פתאום התעוררתי, ואני עודני בבדידות המדבר. עדיין על
קצה ההר הגבוה מכל, ואוזניי מקשיבות למנגינה הנפלאה שמגיחה
משום מקום. דמעות עולות בעיניי, ואני שרה יחד איתה.. בקול חזק
וברור.
הרוח שוב מתעוררת לחיים ומלווה אותי בלטיפותיה העדינות ואני
עוטפת אותה בידיי באור אדום חם. וחיבוקנו מתחמם ומתחמם ואז
מתפוצץ בבת אחת, הרוח עולה למעלה במהירות עצומה. אני מושיטה
ידי אליה, אולי לנסות להיאחז בה בפעם האחרונה..  ולפתע רגליי
כבר אינם על הקרקע, גופי ומחשבתי נשאבות מעלה מעלה אל השמים
זרועי מיליוני כוכבים נהדרים ונוצצים. אני נוגעת בכמה מהם
וידיי מפיצות אור ורוד יפהפה. ובשמים קר אבל לי, בתוך הרוח
הנהדרת, חם.
פצחתי בשירה חמה שבאה ממעמקי ריאותיי, מצפה בכותנה רכה את
מיתרי קולי. והקול הבוקע מגרוני חזק ורך, והדמעות עומדות בחזי.

הרוח נכנסת לתוך גופי ונותנת לי כוח להמשיך לשיר.

המנגינה עודנה מתנגנת, ואני עודני עומדת מתחת לחלון ושרה עם
דמעות בעיניי.


Shine on You crazy diamond של פינק פלויד. בערב בטירונות. רגע
נדיר של אושר אלוהי שלא חוויתי כבר זמן.