על כס המלכות ישב מלך יוגלילנד ואדרתו מכסה את הכס. משרתים
ושליחים התרוצצו מסביב לחדר, שבמרכזו עמד שולחן ארוך מוקף בכל
שריו ויועציו החשובים ביותר של המלך. זה זמן קצר שלא נאמר דבר
בחדר אך כבר הורגשה האי נוחות של יושבי השולחן - כולם חיפשו
דבר מה להגיד ובלבד לשבור את השתיקה המהורהרת שאפפה את המלך
בדקות האחרונות. אחדים מהם הביטו זה בזה וניסו לדחוק אחד בשני
לדבר, ובו בזמן להתחמק ממבטי האחרים שדחקו בהם עצמם לשבור את
הדממה המעיקה.
בסוף היה זה אחד השליחים ששבר את השתיקה. טפיפת נעלי הגומי שלו
נשמעה בקושי כשהתקרב בריצה מרחוק, והגיע אל חדר הכס מתנשם
ומתנשף. אחד המשרתים לקח את המגילה מידי השליח ושלח אותו לנוח
מחוץ לחדר. הידיעה הועברה ראשית לעיון על ידי המלך ולאחר מכן
הוקראה לשאר הנוכחים בחדר, על ידי הקריין המלכותי.
"על פי דיווחים אחרונים שהגיעו אלינו זה עתה, אנו סמוכים
ובטוחים כי העברות הכספים שבוצעו בירח הקודם על ידי אויבנו היו
לשם רכישת אמצעי לחימה חדשניים שלא נראו כמותם במחוזותינו. עוד
נמסר אלינו על ידי מקורות מהימנים כי הנשקים כבר הגיעו לרוב
פלוגות צבא מוגלילנד, אף לאלו השוכנות בדרום המדינה, וכי בימים
האחרונים נערכו תרגולים מקיפים של הצבא המוגלי כשהוא משתמש
לראשונה באמצעים החדשים שרכש. על החתום, מורגן נוטרות', לשכת
המודיעין אינדיספיוט, בגבול הצפוני." הקריין סיים את דבריו,
וגלגל את המגילה, מרוצה מאוד מן הדרך שבה ביצע את תפקידו. הוא
קד למלך וחזר לשבת במקומו. המלך לא הניד עפעף.
"אם יותר לי הוד מלכותו, " קם ממקומו יועץ זקן שישב בקצה
השולחן, "הדיווח עולה בקנה אחד עם הידיעות שקיבלתי בימים
האחרונים. צבא מוגלילנד ערך תמרונים נרחבים באזור הגבול, תחת
מסווה של אימונים. אין לי ספק, שהוד מלכותו למד מניסיון העבר
והסיק את מסקנותיו לגבי עורמת הגנרלים המוגליים. בפעם האחרונה
נתפסנו לא מוכנים למעבר המהיר שלהם מ... " היועץ קטע במכוון את
דיבורו כדי להגדיש את הציניות שבדבריו, " 'אימונים' למלחמה. אל
לנו לטעות שנית את אותה טעות." היועץ חייך, שבע רצון.
"אך אל לנו להיות פזיזים, הוד רוממתו, " התפרץ שר צעיר מן העבר
השני של השולחן, "איננו צריכים ללמוד על בשרינו כי החיפזון מן
השטן, אפשר שנדע זאת מבלי שסבלנו מכך בעבר. חייבים אנו לזכור
את הערכים הנעלים שקבענו לנו ולעמוד בהם גם אם המציאות מציבה
אותנו בקשיים בלתי צפויים. אלו עתות המשבר שמעמידות אותנו
במבחנים האמיתיים לגבי רצינות הכוונות שלנו באומרנו שנלחם ברוע
בכל אשר יצוץ, גם בין שורותינו, הוד רוממותו." הצעיר קד למלך,
ואחריו קם לדבר אציל שביקש זכות דיבור וקיבל אותה במנוד ראש מן
המלך.
"אינני חושב, הוד קדושתו, כי זהו מבחן לערכים המוסריים שלנו.
פעם אחר פעם הוכיחו לנו המוגליים כי לרוע שלהם אין גבולות וכי
רק אם ניתן להם הם יפגעו בכל אמות המוסר שעליהן מתבססים הערכים
הנעלים שלנו. אינני חושב כי אני מגזים באומרי  כי מוגלילנד הם
התגלמות הרשע על פני האדמה, וכי עלינו לפגוע בהם ככל שנוכל.
למרות הדיווח, מאמין אני לאור המידע שהצלחתי לאסוף, כי
מוגלילנד נמצאת במשבר כלכלי חמור ובתקופת חולשה חמורה מאין
כמוה. כך או כך, הוד קדושתך, זוהי לטעמי בהחלט השעה לתקוף את
שליחי השטן האלו בכל עוצמת כוחנו ולפטור את ילדנו מהצורך
להמשיך ולסבול מהמאבק הקיומי הזה."
המלך המשיך לבהות אל חלל החדר בפנים קפואות עוד רגע, ואז פתח
את פיו ופנה אל גנרל בכיר שישב לצדו ושאל אותו לדעתו. כל
העיניים בחדר הופנו אל האיש כהה העור, לבוש המדים והחגור שהביט
אל המלך במבט רציני, ודיבר לאט, שוקל כל מילה ברצינות יתרה.
"עלי לומר, אדוני המפקד, כי פתרון לסוגיה שהועלתה כאן נעלם
ממני. אולם אוכל לחוות דעתי בנוגע ליחסי הכוחות הצבאיים, ועל
כך אומר באופן חד משמעי: תקיפה מבחינתנו פירושה אסון צבאי. צבא
מוגלילנד, עם או בלי אמצעי לחימה חדשניים שכמותם לא ראינו,
הוא גדול, חזק, ומתוחכם יותר מהצבא שלנו. שליחי שטן או לא,
אדוני המפקד, הם ישלחו אותנו לגיהינום אם נתקוף אותם."
המלך נע בכיסאו, ודממה נשתררה בכל הארמון. השליחים והמשרתים
פסקו מהתרוצצותם חסרת הפשר, והשרים והיועצים עצרו את נשימתם
שכן המלך עמד לפסוק דברו. המלך כחכח בגרונו והגביר את המתח
בחדר לרמה בלתי נסבלת. קולות טיפות הזיעה שנפלו על השולחן
הדהדו בחלל וכולם הבינו שהמלך עומד לקבוע את חייהם או מותם של
מאות אלפי בני אדם. רבים מהם, שבדרך כלל רצו להיות במקומו של
המלך, לא רצו זאת כעת. לבסוף דיבר המלך.
"אין כשעת משבר עמוק להעמיד אותנו המנהיגים במבחן היושר
העילאי: איזה עקרון עדיף? התלבטות קשה, וזוהי התלבטות קשה, היא
תמיד התלבטות בין שני עקרונות מן המעלה הראשונה שיש להם חשיבות
עליונה לנו ולעם אותו אנו מנהיגים. ותהא הכרעתי אשר תהא, תגרור
עמה סבל כבד הכרוך בויתור על אחד משני עקרונות חשובים אלו. לא
נותר, אם כן, אלא להכריע באיזה מן האפשריות ייגרם פחות סבל
לעם.
"אני מלך. אין אני חייב לכם או לאף אחד אחר הסבר או פרשנות
לדרך שבה הגעתי להכרעה שאליה הגעתי. אולם אני מסביר ומפרש עוד
בטרם הבאתי בפניכם את החלטתי אך כדי להוכיח שוב כי מתבסס אני
בשלטוני על אותם עקרונות אשר קבענו ובהם עקרון הצדק. הצדק
מחייב אותי להביא בפניכם את נימוקיי, במיוחד לאור העובדה
שההתלבטות כל כך קשה.
"אך מאחר והזמן דוחק, איננו יכולים להרשות לעצמנו להתעסק זמן
רב מדי בהתלבטות. אי  החלטה כמוה כהחלטה של אי עשייה, ולא אתן
ידי לכך. גמרתי אומר בלבי ליזום את הפעולה, בהתאם למה שלמדנו
מן העבר. על אף כי קבענו שלא נפעל בתוקפנות כלפי שכנינו עליי
לקבוע כי במקרה הזה, החשיבות של מיגור הרשע עולה על חשיבות
השלום. אותם עקרונות שהסכמנו עליהם לא מאפשרים לנו להישאר
אדישים לרשע הנורא הזה שנקרא מוגלילנד.
"ועל כן נתקוף אותם. נתקוף אותם עם שחר, ונתקוף אותם בכל עוצמת
כוחנו. נלחם באומץ לב כשעל דגלנו חרוטים אותם עקרונות צדק
שקבענו לעצמנו אז, והם שיגדילו את כוחנו לעומת צבא הרשע האיום
הזה. הם יילחמו אתנו כשהמספרים לצדם, אנחנו נילחם כשהצדק
לצדנו, ואין לי ספק שיהיה זה מספיק כדי להשחית את האיום הזה
מעל פני האדמה, אחת ולתמיד."
כשסיים המלך את דבריו המשיכה לשרור בחדר דממה מעיקה. הנוכחים
בחדר, קפאו על מקומם ולא הצליחו לזוז או להגיב גם כאשר סיים
המלך את דבריו. הראשונים שניעורו היו השליחים, שלקחו את
המגילות מידי הכתבנים ההמומים ורצו החוצה להפיץ את דבר המלך.
טיפה אחרונה של זיעה נפלה על השולחן, המלך נשען אחורה בכיסאו.

הגנרל ג'רארד סימפלמן הביט אל עבר הגבעות שהיו פעם ביתו. את
מרבית ילדותו בילה ג'רארד בכרי הדשא הירוקים האין סופיים
שמסביב לעיירה שבה נולד, אוורס. אבל אוורס לא קיימת יותר.
שרידיה עדיין נראים לעין בין המגדלים הגדולים שבנו היוגליים
בעיר שהקימו על חורבות אוורס. רוב העיניים בצבאו של הגנרל היו
נשואות אל המבנים הגבוהים האלו באיבה. לא היה דבר שישמח את
ליבם יותר מאשר לראות בחורבן העיר הזאת על מגדליה, העיר שהפכה
לסמל הכיבוש והנישול, המגדלים שהפכו לסמל החורבן, חורבן של
כפרים רבים ועיירות רבות.
אך הגנרל לא פעל על דעת עצמו. לו היה זה תלוי בו, היו חייליו
צולחים עכשיו את התעלות שחצו את ווירבטר, בירת יוגלילנד. לו
היה זה תלוי בהם, היו עכשיו טובחים בתושבי ווירבטר על נשותיהם
וטפיהם, נוקמים את נקמת אחיהם השחוטים, שנהרגו על הגנת
המולדת.
אך ג'רארד ידע טוב כי מקבלי ההחלטות מערבים עוד שיקולים רבים
הזרים לו לגמרי ולמרות שהם רוצים להשיג את אותם מטרות שהוא
רוצה להשיג, הם החליטו כרגע שעליו להתאמן. אז הוא מתאמן.
ג'רארד היה סמוך ובטוח, שבמוקדם או במאוחר יצטרכו מקבלי
ההחלטות לקבל את ההחלטה הנכונה ולהורות לו לתקוף. הוא ידע על
מה הוא מדבר. כדי להחזיר את שטחי המולדת צריך לכבוש, וכדי
לכבוש צריך לתקוף. אז אין מה לדאוג. יגיע הרגע שבו המלחמה תהיה
בלתי נמנעת.
הוא הביט שנית אל עבר הגבעות וראה תנועה. הוא ידע מה פשר
התנועה הזאת. הוא חיכה לתנועה הזאת. הוא המשיך להביט כדי לוודא
שמראה עיניו אינו מטעה אותו. עוד דקות אחדות בלבד עברו עד ששאר
החיילים שעמדו על הגבעה שמו ליבם לתנועה על הגבעות שהלכה
והתקרבה. התרגשות אחזה את המחנה, הרגע להם ציפו הגיע, רגע
המלחמה.
חלק מהחיילים התרוצצו בהיסטריה, נחושים להתארגן למלחמה. אחרים
נשענו על העצים ושמרו כוחותיהם ללחימה. המבוגרים חילקו פקודות,
והצעירים מיהרו לבצעם. שליחים כבר רצו לכיוון הבירה וחלקם כבר
התחילו לחזור את תשובות המפקדה.
ורק ג'רארד סימפלמן, הגנרל הראשי של צבא מוגלילנד, עמד והסתכל
על כל חייליו ודמעות בעיניו. הוא, שידע מלחמות כל כך רבות, ידע
היטב כמה רבים מהם לא ישובו חזרה למשפחותיהם שפוזרו במרחבים
הענקיים של מוגלילנד. אך הוא המשיך להגיד לעצמו שאין מוות טוב
ממוות בקרב הצודק על המולדות, וכי היה מוסר את חייו ללא הסוס
כדי שדורות רבים של מוגלים ימשיכו לגור בשלווה בארץ בה נולד.
ומלבד זאת - אין הפעם שום ברירה, חשב ג'רארד, הרוע בא ומתקרב
אלינו, מאיים לכבוש אליו עוד ועוד שטחים,  ואם לא ייעצר כאן,
הוא לא ייעצר.

"ההיסטוריון החוקר נורטון נומינינג היה היחיד שהצליח לשחזר מעט
מן התרבויות ששכנו בארצנו בתקופה פרה היסטורית שלמעשה לא ידוע
לנו כלום עליה. נומינינג הצליח בעצם לבנות ציר זמן של
התרחשויות שמובילות על פי המחקר שלו למלחמה גדולה שמצאנו לה
אזכורים בתעודות מן התקופה המקבילה באזורים אחרים בעולם.
"הישגיו של נומינינג לא הסתפקו בגילוי המאורעות המרכזיים בחיי
הילידים הפרה היסטוריים, אלא הוא  גם הצליח לסרטט באופן מדויק
להדהים את דרכי קיום הקהילה שלהם ואת הצורה שבה הקימו את
קהילותיהם.
"לצערנו, לא נשארו עדויות רבות מן התקופה הזאת, אך על פועלו
יוצא הדופן של נומינינג, ועל תרומתו לחברה ולאנושות בתחום
ההיסטוריה אין ויכוח. ועל כן מתכבד אני בזאת להזמין את הד"ר
נומינינג לקבל את הפרס הזה כאות הוקרה על מחקרו המבריק,
ובתקווה שהדבר יעודד רבים ואחרים ללכת בעקבות האדם היקר הזה."