בין הרגליים יש
לך יד
שמקבצת נדבות
והמילים שהשפתיים שלך
הוגות בלי
קול
ומכוונות אל הלב
הזקוף שלי,
אני מפחדת להפקיר
עצמי בידיך
שטח מת מבחירה
שהדימיונות שלך מפרים
מנסה לגנוב ממני
ילדי מבחנה סטרילים,
חומדת הריון
בלי רגש והגיון
בלי מגע,
הזדעזעתי מהאטימות בעיניך
שאמרתי לך
"כמה רציתי אותך"
הזדעזעתי ובכ"ז
בתשוקה שהיא חולשה
את גורמת לי להרוס בך
כל חלקה טובה,
מה את זועקת שאת
זקוקה לילד
לחיבור
כשאת לא מסוגלת
להקשיב לקול חריקת הלסת
שלי עד הסוף
כשאני בולעת את הדמעות.