רבן שלמה בן עיסא גמליאל קם ביום ג' וחש בבטנו את היוולדה של
ביצת דינוזאור, גדולה, ירוקה עם נקודות כתומות. הוא החיש צעדיו
לשירותים אך זה לא שינה תחושתו. הוא החל להתארגן בכדי לצאת על
מנת שלא לאחר לבית המדרש. לפני שיצא, ראה את אשתו היקרה מלכה
סוחבת כבסים ואת בתו היקרה דמקה מובילה כבשים. "אל תצא מבלי
שתאכל מעט מניד העדשים שהכנתי!" קראה אחריו מלכה, שלמה עצר,
הסתובב וחזר.
הוא יאחר לבית המדרש.

בדרכו לבית המדרש נתקל באירוע. שני ברנשים מפוקפקים נטפלו
לאביון בלתי מפוקפק. "לא תעשה משהו בנידון, רבן גמליאל?" סינן
לעברו עובר אורח ומיהר לעבור אורח. לרגע הצטער שלמה על חובות
המוסר שנפלו על כתפיו עם סרט הרבנות אך מיד התעלזה נפשו לנוכח
ההזדמנות להציל אביון מזרועות הפקפוק. מיד שלף דרשה מן המוכן
והחל לגולל בפני הברנשים את דעתו על מעשיהם וההשלכות המוסריות
שלהם. הברנשים לא התרגשו, או שכן, שכן אחד מהם היה כל כך נרגש
שהחליט להוציא התרגשותו באגרוף זועם לבטנו של הדרשן המוסרי.

שלמה חש את ביצת הדינוזאור מתנדנדת ממקום מושבה הרך ונוחתת על
קרקעית בטנו. הוא נפל על האדמה ועיניו חשכו. אך הוא הספיק
לראות כיצד קהל עוברי האורח, מזועזע מעשי הברנשים, טיפל בהם
ביד נטויה ובזרוע קשה בסמטה הסמוכה. ובתוך הלינץ', הרימוהו על
כפיים ונשאוהו לבית המדרש, שם חיכו לו בקוצר עיניים וכליון רוח
תלמידיו הרבים. שלמה נענה לתחנוניהם והעביר להם שיעור אודות
תחלואים שונים באיברים פנימיים, חיות מחמד הגדלות בביצות
ומחזות זמר מתקתקים מאמריקה של שנות העשרים.

מותש ורעב, עייף וכואב הגיע לעת ערב לביתו. עוד מבחוץ שמע את
הסירנה העולה ויורדת שסמלה את תרגולת האב"כ לבית רבן. הוא מהר
לעלות את שלוש מאות המדרגות (הסמליות לעליית משה רבנו להר נבו)
המובילות לבית ועלה בהקדם האפשרי לכוון הביודעם. כשהיה על
הסולם ראה את בנו בן ה-12 כבר אוטם עם מסקינטייפ את הצוהר
היחיד. "מהר, אבא, עברו כבר שש וחצי דקות". מתנשם ומתנשף, טרוד
ועייף התיישב שלמה בין אשתו היקרה מלכה ועשרת ילדים העליזים
והשקועים למחצה במשחקי חברה, ואחז בבטנו. ואז אירע דבר מה.

ממעמקי בטנו חש שלמה בקרקור. דנבר, דינוזאור צעיר לעתיד, החליט
שדווקא זהו זמנו לבקוע. בקרקעית הבטן, ביצת הדינוזאור המנוקדת
החלה להתנדנד. תקועה במעמקים, מרוחה בנזיד עדשים, מזועזעת
ממראות קשים ותשושה באופן כללי נכנעה המנוקדת לתחנוני דנבר
והתבקע בקול תרועה רמה. שקט השתרר ופני כולם קפאו.

הזקן העבות של שלמה הסתיר את הדם הרב שזרם אל פניו. עשרת ילדים
הביטו בו בתדהמה, מעקמים את אפם בגועל. דוד, הצעיר, שבר את
הדממה. "איייייייייייייכס! אבא!!!" הוא זעק באימה, ורץ לאמו.
עד מהרה היו כל עשרת ילדיו של שלמה תקועים ותחובים זה בזה בין
קפלי שמלתה של מלכה אמם, שהנידה בראשה, צקצקה בלשונה, עשתה כל
שביכולתה לנחמם והביטה בשלמה במבט כואב.

ומאז, בכל פעם שיש תרגולת אב"כ בבית רבן, שולפים כל הילדים את
המסכות מתקופת מלחמת המפרץ ומכריחים את אבא לשבת בממ"ט. ומשם,
דרך הניילון הצמרירי והקשיח צופה רבן שלמה בן עיסא גמליאל
באשתו מלכה ועשרת ילדיו משחקים משחקי חברה במשך שלושים הדקות
של התרגולת. ובאשר לדנבר, הדינוזאור- זה מתסובב לו במחשכי בטנו
של שלמה, לא מודע לטראומת בקיעתו, ומחפש בעצבות את הדרך החוצה,
אל האור.