היום קניתי קפוצ'ינו, במכונת הקפה בבית הספר.
כשהכנסתי את המטבע הראשון כבר עלה בדעתי רעיון משולם שכזה.
כמובן שבדרך הכנסתי גם את המטבע השני ולחצתי על ה"משקה
המיועד". המכונה הספיקה לבצע את רצוני, והתחלתי להלך עם הכוס
החמה ביד לעבר הכיתה, בעודי תוהה על ה"רעיון המושלם" שעלה
במוחי.

חשבתי שלכל אחד מבני האדם יש כזה חור בגוף,שניתן להכניס אליו
מטבעות (נו, כמו במכונות) בכל פעם שרוצים שהוא יביע רגש
כלשהו.
משהו שייתן לאחרים לשלוו" על רגשותינו.
משהו שלמעשה יהפוך את המדוכדכים והשונים לאנשים מאושרים כאלה,
כמו שהחברה רוצה אותם.

מכניסים מטבע, לוחצים על רגש כלשהו - והנה לנו אדם כפי
בקשתנו.

זה היה יכול להיות דיי מושלם, אני חושבת. מושלם בשבילי לפחות.
אף אחד לא  היה חושב עליי יותר שאני מדוכדכת ודכאונית.
כן, מפריע לי להיות שונה. אבל.. זאת אני, ואני לא יכולה
להשתנות מן הקצה אל הקצה.
טוב, תמיד אמרתי שלחשוב זה רע. אז..פשוט תשכחו מזה.
המחשבה הזו פשוט תהפוך לעוד אחת מהמחשבות המוזרות של שנכנסות
למגירת ה"רעיונות ומחשבות מטופשות שלא יתממשו אף-פעם", כמו כל
השאר...


26.2.03