באותו יום אפל וקודר חרטתי את שמך על ליבי,
באותיות ברורות וחזקות
אתה התבוננת בי והעלת חיוך על שפתיך.
התבוננת בי אך לא עשית דבר...
דבר, מלבד לחייך, אותו חיוך שכל כך אהבתי.
ברגע ששמך היה חרוט בצורה ברורה ויפה על ליבי, הפנת את גבך
והלכת.
רגע לפני, הסתובבת וחייכת אלי
ואני...כמו מטומטמת ממשיכה לחייך.
בעוד אני בוהה בחיוכך האהוב עלי,
המשכת ללכת...
האותיות החרוטות על ליבי החלו לדמם,
אך אני...עדיין מחייכת
דמעות זולגות מעיני,
אך אני...עדיין מחייכת
וכשתחזור אהיה כאן מחכה לך בחיפזון, בעודי מחייכת.
וכשתלך אשבר, שוב
אך עדיין אצפה לשובך בקוצר רוח
באותו יום אפל נפלתי לתוך עולמך
באתו יום שמיימי שבית את ליבי
באותו יום אלוהי המלכתי אותך על מהותי
הם יבואו וילכו, אבל אתה...אתה תמיד תשאר חרוט בליבי, ברור
וחזק.
ועד כמה שאוהב ועד כמה שאשנא
האירוניה שאני היא זו שחרטתי את ליבי על שמך.
אדיוט, אני שונאת אותך,
ואוהבת כל כך.... |
