ילדה קטנה מטיילת ,על הגשר שבנו החיים
ויד גדולה נעלמת ,מורידה אותה לתחתית
הרעל מוזרק לפתע,הורס את החלקה האלוהית
וילדותך גוועת שם נגמרת בין הצללים
ומלאך עם חרב חורץ גורלות של אחרים
ורק הגשם הסמיך שוטף ממך את הפחדים
את חוזרת לבית ונכנסת אל בין התריסים הלבנים
וליצן משחק שם וצוחק בלי מילים
והירח נקרע לשניים
מתנפץ לרסיסים
ומקהלה מלמטה מתחננת לרחמים
הגוף שלך הפך לכלא והעיניים לסורגים
הנשמה בהם אוחזת ורוצה אל החופשי
הדמעות הן החופש היחיד שלו זכית
והרעל לא נמחק הוא מזין את הפחדים
ומלאך מגן עם חרב על החזקים
השופט למטה מתיר מהיד את החבלים
ואת נקרעת על ההרס על השנים
מי אותך יושיע מי ייתן לך רחמים
והירח נקרע לשניים
מתנפץ לרסיסים
ומקהלה מלמטה שותקת כי עכשיו יורים
ואני מסתכל מהצד ואוסף את הרסיסים
אני ממשיך ללכת זה עוד שעה שכתובה בעיתונים.
והירח נקרע לשניים
מתנפץ לרסיסים
ומקהלה מלמטה שותקת חסרת אונים |
