רכבות חולפות אחת ליד השנייה
(כמעט אחת בתוך השנייה)
ואני ביניהן מהרהרת
על עבר, עתיד ומה שעכשיו
שהיה העתיד ויהיה העבר
שנות חיי (כבר שש עשרה במספר)
עברו עלי בתדהמה עצומה
כמו תינוק שמגלה לראשונה
פרופורציות גופניות או יכולות מילוליות
שניתנו לו ולומד
שוב ושוב להשתמש בהם
ואני, כבר מתגעגעת למה
שהייתי ולא אשוב עוד להיות- זיכרון
חיוור שלי שצף לעיתים בלילות
(ומוצאת עצמי תוהה שוב ושוב
על דמותי העתידית, הרחוקה,
שכאילו מסרבת להיכרות בינינו)
כתמים של שנים מותירים
סימנים כמו כתמי ניקוטין
על שיניים רפות
מהרהרים שוב ושוב
איך היינו פעם
ואיך יכולנו להיות לגמרי
שונים
אבל (כך לפחות אני חושבת)
בנקודה מסויימת של שלמות
איפה שהוא בסוף אנחנו
כולנו שמחים שאנחנו
אנחנו ולא אחרים.
10.2.03 |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.