|
המציאות שלנו
לא חייבת להיות נכונה
תמיד, שקטה
לא מבניה
שומעים למוזיקת הזיכרונות
ששוטפת את כל הדמעות
מחזיקים ידיים ביחד
לא נופלים לשום מקום בנחת
עולים למעלה
חוזרים חזרה
כבר הדמעות לא זולגות
אין על מה
את לא מבינה שזו הייתה טעות
אני אוהב אותך
את לא מבינה
אני יכול לבקש עוד מאה פעמים סליחה
ואת לא נותנת, זה לא יעזור
את אפילו לא מביטה לאחור
ממשיכה לעתיד הכחול
ששם את מבטיחה לי עולם עגול
הכל עוד פתוח את אומרת
וזזה בהליכה של ממהרת
אני עוד שומע את נשימותיך
הן כל-כך חמות
ונעימות
ששוב מגיע לי לבכות
אחרי כל טעות, קטנה ומטופשת
מגיע לי למות
אני לא יכול יותר
ובורח למקום אחר
חם יותר
אדום יותר
ששם באמת יענישו אותי
עד שבאמת אסבול
ובאמת אבין את הכל
האם זה פשע לאהוב
אבל בינתיים הסתובבתי
ורציתי
אותך שוב כמו פעם
אבל זה לא פעם
זה היום ממש עכשיו
את לא מבינה עד כמה שזה כאב |
|
|
גם אני הייתי
פעם דיי מהיר,
אבל אז הפכתי
למלגזן.
המלגזן הזועם. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.