נורא כיף לך? כיף לך לענות אותי ככה?
אל תגיד לי שלא היה שם משהו - כי היה. כל-כך כל-כך היה, והיו
עדים, ואפילו אתה לא יכול להתכחש לזה. אם הטלפון לא היה
מצלצל...

אבל עכשיו, יומיים בלבד אחרי, אתה מתעלם. לא בדיוק מתעלם, פשוט
מתנהג כרגיל וקצת משחק משחקים. גם אני משחקת את המשחקים האלה
איתך, אבל לי מותר. כי אני כועסת מסיבה מצויינת - בגללך. בגלל
שאתה מתעלם, בגלל שאתה מבריז, בגלל שאתה פוגע בי.

אל תגיד לי שלא ראית אותי - כי ראית. ותשאל את זאת שהייתה איתי
- גם היא ראתה. אז למה לא יכולת לגשת? ידעת שאני לא אגש, ידעת
שלא מגיע לך שאני אגש. אז אתה דווקא משחק משחקים... אתה לא
יודע איך כאב לי כשפשוט קמת משם. ציפיתי, קיוויתי שתבוא לדבר,
להגיד משהו לפני שאתה הולך. אבל לא. פשוט קמת והלכת. הרגשתי
כאילו ירית לי חץ ללב. ישר ללב, בלי אזהרה מוקדמת, בלי טיפת
אכפתיות.

מה לעזאזל הבעיה שלך?! ממה אתה בורח? למה אתה מתנהג כמו גבר
טיפוסי ובורח ברגע שהעניינים מתחממים? אני מבינה שאתה לא סגור
על עצמך, מה שדרך אגב לא אמרת לי אישית, אבל למה אתה משחק בי
ככה? אתה יודע שברגע שתנקוש באצבעות אני אפול לרגליך כמו עבד
נרצע. אני אעשה כל מה שתבקש, רק תגיד. אתה יודע! אז או שתגיד
לי את זה עכשיו, או שתעזוב אותי. כי אני לא יכולה להישאר תלויה
ככה יותר מדי זמן - כואב לי מדי, אני אתמוטט.