הוא ישב לו בשקט על העץ הנפול על הגבעה ליד ביתו.
השמש התחילה להפציע מבעד לעננים השחורים.
הקור היה בלתי נסבל, ובכל זאת הוא ישב שם עם הגיטרה
שלו, מחברת השירים שלו, וחבילת סיגריות האחרונה שלו.
אחרי סוף החבילה הזו, הוא הבטיח לעצמו שיפסיק.
הוא ניסה להלחין ולכתוב משהו, אבל זה רק דיכא אותו יותר,
כי הוא שקוע במחסום יצירתי, והוא לא מצליח לכתוב כלום או
להלחין כלום.
אחרי שהוא התייאש הוא פשוט התחיל לנגן ביטלס.
רוקי ראקון, בלאקבירד, פרי אז א בירד...
מוזיקה איכותית, שיש אתגר בלנגן...
זה אולי הרגיע אותו במעט, מבחינה נפשית, אבל מוחו
הקודח לא הפסיק לשדר מחשבות,
כמו מקרן קולנוע שהשתגע, כמו טלוויזיה על ספיד...
לא מצליח להרגע, הוא חשב שעוד דקה הוא משתגע...
"מה עובר עלי?!" הוא חשב לעצמו...
מרוב מחשבות שנכנסו לו מהר לראש הוא כבר קיבל סחרחורת,
והכי גרוע, הוא לא יכול לכתוב על זה בגלל שהוא תקוע במחסום
יצירתי...
כלכך הרבה מחשבות תקועות בראשו, ואין לו אפשרות להוציא
אותם...
זה כמו הסרט הזה עם קיאנו ריבס, ג'וני נמוניק, שתקעו לו פול
מידע בראש, יותר משהראש שלו מסוגל להכיל, והתחיל לכאוב לו הראש
רצח, ככה בדיוק זה היה אצלו.
הראש כאב, כל דקה מחשבה אחרת קופצת על הצג של הדימיון שלו,
הוא לא מצליח לתעל אותם לדף, הוא לא מצליח למצוא את עצמו בתוך
כל הבלאגן הזה בראש שלו, ולאט לאט השפיות שלו חמקה מבין
אצבעותיו...
בשלב מסויים, נשבר לו...
ההיגיון שלו שותק לגמרי מהכאב והדכאון, הוא אמר לעצמו
"אני חייב לגרום לזה להפסיק..."
הוא נכנס הביתה ולקח חצי קופסא של אקמול, שם בפה ובלע עם מים.
חיכה שעתיים, וכלום לא קורה.
מעוצבן, הוא נכנס למיטה לישון, ונרדם.
אבל זאת הייתה טעות.
זאת הייתה השינה הכי גרועה שהייתה לו אי פעם,
כי הגוף שלו ישן, אבל המוח שלו היה עירני לגמרי, והמשיך
לטחון...
מה עוד, שהמוח שלו גם הוסיף חלומות לכל הבלאגן שהיה לו בראש,
אז בכלל נוצרה שם סמטוחה משהו, שרק הגבירה את הכאב ראש שלו...
הוא התעורר בכעס, וחיפש את אבא שלו.
"אבא, אתה יכול לקחת את הגרזן ולפתוח לי את הראש?" שאל
"מצחיק מאוד, אני צריך ללכת לעבודה, אני אדבר איתך כשאני
אחזור"
אמר אביו, ויצא דרך הדלת.
"אף אחד לא לוקח אותי ברצינות!?" חשב לעצמו...
"טוב, אין ברירה, אעשה זאת בעצמי..."
הוא יצא לחצר, לקח את הגרזן, וניסה לפתוח לעצמו את הראש.
זה לא הלך לו, כי אינסטינקט ההישרדות שלו לא נתן לו, נעל את
הידיים שלו, מנע ממנו לתקוע לעצמו את הגרזן בראש...
"לעזאזל, זה לא עובד!!!!"  צווח ביאוש.
"אני יודע, אני אזרוק אותו באוויר והוא יפול לי על הראש!!"
החליט
וכך עשה, זרק את הגרזן באוויר, והתמקם מתחתיו.
טראח!
הגרזן פגע בראשו בקול מזעזע של מתכת חודרת דרך בשר ועצמות...
חוד הגרזן פגע בדיוק מושלם בראשו.
בשנייה בה פגע הגרזן, הוא הרגיש כלכך טוב, הוא הרגיש איך
כל המחשבות בורחות לו החוצה מראשו, והוא נרגע...
שנייה אחרי זה, הוא הבין מה עשה, אבל זה כבר היה מאוחר מידי...