|
אתה מקלף את נשמתי
קליפה אחר קליפה
פיסה אחר פיסה
הן יורדות כמו שלכת
על האדמה הקרה
אתה שואב את כוחי
טיפה אחר טיפה
שניה ועוד שניה
כולי נגמרת ומוצאת
אותי על הרצפה
מאחר שאין כבר
לא נשמה ולא כוח
אין מעשה אחר לעשות
מאשר לברוח
עוד קצת אני איננה
עוד טיפה אני לא פה
וזה צפוי שרק תגיד
אני אשם, ואת לא |
|
|
עורך יקר:
אני גר ברחוב
השואה 13.
מהמרפסת של
הדירה שלי אפשר
לראות את גן
אסירי הגרדום
ואת כיכר לוחמי
הגטאות המקבילה
לרחוב דם
המכבים. אני
יודע שזו נחשבת
לשכונת יוקרה
אקסלוסיבית אבל
מאז שעברתי לכאן
הפסקתי לחייך. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.