היה זה יום בהיר של חורף. השמש זרחה. קמתי, נכנסתי למכונית,
נסעתי. עצרתי בתחנת דלק. קניתי מים, סנדויצ'ים, שימורים
ותרמיל. נסעתי. הגעתי למדבר, וחיפשתי מקום לחנות. בסוף קלטתי
שביל, מעין ערוץ נחל, אבל לא משהו מסחרי.
נכנסתי קצת, וחניתי אחרי סלע, מתחת עץ. יצאתי מהאוטו, וציודי
עלי, והתחלתי ללכת, שומר על קשר עין עם הערוץ, ותוהה אם יזדמן
לי לראות נחש. לא היה חם מאוד, גם היה מוקדם יחסית, ומכיון
שאני לא יודע יותר מדי על נחשים, פשוט קיויתי.
התרמיל היה מאוד כבד עם כמויות המים האלו, אבל לא הרגשתי מאוד
מחויב לגמוע מיילים, כך שלא התלוננתי לרוח.
פיזמתי ל שיר קטן, אבל זה לא הסתדר לי עם הנשימה אז השתתקתי
יחסית מהר. הלכתי והלכתי (לא כ"כ הרבה) ונהיתה כבר שעת טרום
צהרים. עצרתי לנוח מתחת לכלום. הייתי טיפה רעב אז אכלתי סנדויץ
ואז לקחתי שני מקלות והתחלתי לתופף על חפצי ועל עוד כמה סלעים.
כל הזמן חשבתי - איך אני עושה את זה בלי קהל.
ליד איזו גבעה חשופה חמק לו בעל חיים כלשהו. לא נחש. משהו
פרוותי קטן. בטח סוג של עכבר. מה אני כבר מבין בבעלי חיים.
מרחוק ראיתי כמה עצים יבשים. התקדמתי לעברם, ותוך כדי קלטתי
שמזמן כבר שכחתי להסתכל על הערוץ, וכמובן שכבר לא היה לי מושג
איפה הוא.
אישתי בטח דואגת. מעניין מה יקרה אם אלך לאיבוד. בכל אופן,
הגעתי לעצים והצתי מדורה. סתם כך בכמעט אמצע היום. לא קר, אין
רוח. סתם אהבת אש. ישבתי ושתיתי קצת, ותהיתי אם אני מתיבש בלי
לשים לב. עדיין לא ראיתי נחש.
המשכתי ללכת, והחלטתי לפנות דווקא בזוית חדה לכיוון שממנו
הגעתי. שיערתי שאני אראה את הכביש בקרוב, אבל זה לא היה אכפת
לי - אפשר לחצות ולהמשיך הלאה. ניסיתי לעשות כל מיני דברים
בילתי הגיוניים. בכל אופן, הלכתי עוד יותר זמן הפעם, ולהפתעתי
לא הגעתי לשום כביש.
מה שכן, הגעתי להר. החלטתי לטפס עליו, הוא נראה מתון למדי והיה
מחולק לכמה קטגוריות של צבעים. הוא גם לא היה גבוה.
בכל אופן, לקח לי בטח איזה משהו כמו חצי שעה (לא היה לי שעון)
כדי להגיע (עייף וממוטט) לאיזו פיסגה, ולגלות שיש עוד הרים
ושהנוף נראה לי די מעניין. אבל כבר לא היה לי יותר מדי כוח.
להערכתי היה עכשיו קרוב לאחה"צ, ודי הרגשתי שאני מוכרח הפסקה.
אז נחתי עד שהבחנתי שהערב מתחיל להתקרב.
בינתיים החלטתי להיות מעשי ולנצל את השעה או משהו שעדיין יש
אור לחיפוש מקום מיסתור ללילה. זה נראה לי הגיוני יותר מאשר
להמשיך לנוע בלי לדעת לאן. למרות שרציתי להיות לא הגיוני.
המשכתי לשוטט בנוף ההררי סוקר אותו ומקוה למצוא מערה. פתאום
ראיתי נחש. הוא חמק לא נורא רחוק ממני ונבלע אחרי עיקול. הלכתי
אחריו רק כדי לגלות שאני מביט בשקיעה. מולי לא היתה שום מערה,
אבל היה איזה צוקון והחלטתי להתגודד בצידו. לא היו כאן עצים
ולא כלום. ידעתי כבר שאני הולך לקפוא בלילה. בכל אופן, היה
נדמה לי שהולך להיות ירח מלא, אז חשבתי לעצמי שאולי עדיף לנסות
להרדם, להתעורר מהקור, ולהמשיך לצעוד לאור הירח. כמובן שבמשך
הרבה זמן לא נרדמתי. גם לא היו לי הרבה מחשבות מענינות, אבל מה
שכן, באיזשהוא שלב (קיויתי שקרוב לבוקר) אכן התעוררתי מהקור.
החלטתי לפעול על סמך ההחלטה הקודמת. קמתי והתחלתי להתהלך כאשר
אני רועד וחושש ממחלה. האור כמובן היה פחות רב ומסביר פנים ממה
שקיויתי.
הייתי רוצה לספר לכם, שהמשכתי לנדוד עוד ימים ארוכים ופגשתי
נחשים לרוב. הייתי רוצה להגיד לכם שלפנות הבוקר ראיתי את הכביש
ועצרתי טרמפ בחזרה. אבל האמת שהזיכרון שלי נפסק דוקא בסיטואציה
הזאת.
פעם הבאה שהתעוררתי, מצאתי את עצמי ליד זוג תמהונים במערה על
הר מאוד גבוה. בלי פרופורציה בכלל לאיפה שהייתי קודם. הנוף
הנשקף היה מדברי, אבל גם ירוק. אפריקה סטייל. לאיש היה מחשב
נייד והאישה היתה רכונה מעל גזיה והתקינה משהו שהריח נפלא. הם
היו לבושים בעורות, ועוד הרבה עורות היו פזורים מסביב במערה.
ניסיתי לפנות אליהם. הם קצת נבהלו, אבל מייד חייכו ואמרו משהו
בשפה שלא הכרתי. האיש קם והלך לשים את הלפטופ היכןשהוא. ניסיתי
להתרומם קצת, אבל אז גיליתי שאני כבול בשלשלאות. מהסוג הרך
והקל והרפוי. כזה שאתה יכול להרגיש בו מאוד בנוח, אך בכל זאת.
האישה קרבה אלי, סכין בידה, וחתכה את אזור החלציים שלי בצורה
שקרעה ממני את הסחבה שהייתי עטוף בה ואף שרטה את ירכי עד זוב
דם. היא העבירה את הסכין ברכות על הזיין שלי והתחילה למצוץ. לא
התנגדתי. אחרי דקה הופיע האיש השני ערום ועם זיקפה אדירה.
בטפיחת עידוד קטנה האישה הפכה אותי על הסכין והשחילה את עצמה
מתחתי בזוית המתאימה. האיש ליטף לי את פי הטבעת עם חומר מסכך
וחדר לתוכי. בעודי משמיע אנחה האישה דחקה את עצמה לעברי ויצרנו
סנדויץ.
לפתע הגיח מירכתי המערה נחש גדול מכל אשר ראיתי מעודי. הוא כרך
את עצמו סביב שלושת גופותינו הזעים ואספקט התענוג החל להתגבר.
חשבתי לעצמי, תוך כדי מחנק גובר והולך, שכל הסיפור מתחיל להיות
קינקי, ואז התעוררתי. (אחרי שהתעלפתי אני מניח)