עדינה-וי ויינברג / רקמת תחרה |
לגמוא המרחק ולהיוולד מחדש.
סערה גדולה בי מתחוללת
אש בתוכי ואני נאכלת.
מטליאה טלאי על טלאי
חושבת, מקווה שאולי...
יבוא יום יתגשם החלום
לרקום רקמת תחרה בשלום.
אני חצויה מבפנים
מביטה אחורה וגם לפנים,
הנך תומך בידע ותשובה
מרגיע ומושיט לי יד טובה,
ממשיך להזרים בי התקווה
ליום חדש המבשר שלווה,
נוגעת לא נוגעת בצילך
רוצה ללחוש...אני שלך.
מטליאה טלאי על טלאי
חושבת מקווה שאולי
יבוא יום,יתגשם החלום
ליצור לי רקמת תחרה בשלום.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|