לא הלכתי לביצפר היום
לא רציתי להיכנס למוסד הזה
לבית חרושת לציונים הזה היום

הוא תמיד מצליח לדכא אותי על השנייה הראשונה
ואפילו שאני מחייכת,בפנים בוערת בי שנאה

יושבת בבית וכותבת שירים
כותבת סיפורים,מפעילה מיתרים
מותחת וקושרת חוטים סוררים

ורק רעש הגיטרות מרגיע את העצבים.

יושבת שומעת עוד שיר ועוד שיר רודף
והזמן עובר והיום כבר מתחלף
והגיטרות ממשיכות לנגן בלי הפסקה
ללא עזרה,ללא שום בקשה

מרגיעות אותי ונותנות לי מזור
לפצעי הכואבים משנאה ומקור

גיטרות אין לי
יש לי רק אחת
חסרת מיתר ובעלת ריח מיוחד

אוהבת גיטרות
את כל הצורה
את הגוף,הגשר,הבועה

כל מיתר בשבילי הוא כמו נשמה

וכמו נגן גיטרה,
פורטת על מיתרי ליבי
בתוך שיר ארוך וגדול
שמתנגן בתוכי

נגני,נגני גיטרה
ביקשתי ממנה בחמימות
והיא ממלאה את תפקידה במסירות

שיר רודף שיר,מנגינה אחרי מנגינה
וציפור הנפש שלי כבר חוזרת לסורה
נרגשת,יושבת, מפסיקה להתרוצץ
נושמת,שואפת, חולמת על הקץ

גיטרה אהובה,גיטרה אהבה
במוזיקה אני תמיד מוצאת תקווה

מילים הן כוח
מילים הן אוצר

ובשיר שקיים הכל בו נרקם
מין נוסחה סודית שכזו
להרגעת העם.