הבכי הזה לא עוצר
הוא ממשיך וממשיך
ואותי לאט לאט הוא מחליש
עוד דמעה ועוד דמעה
ועוד כאב סוחט ונורא.

רוצה לבכות,רוצה להתפרק
רוצה שתראה את זה
שתרגיש את זה
אבל אתה מתרחק

עוד אדם הולך ועוד אחד
ולא חוזר אף-פעם,
הוא הולך לנצח,לעד
ואיתו,גם כל התקוות שנגוזות
משאיר בליבי ובראשי עוד חתך מלא זכרונות

הכאב גדול ומתגבר מהר ויותר
לא עוצר,לא מרחם,לא מוותר
אז מה אם אני לא רוצה
ואז מה אם מזה אפגע

רוצה דבר אחד,מובטח, כמו אי או אדמה
דבר להאחז בו לתמיד,בדממה
מקום בו אפשר לשתוק
מקום שבו אני אוכל לצעוק

והמקום לא נמצא
לא מודע,לא נודע
לאיזו תרבות "אמיתית" של אנשים
כי בעצם כולנו סתם זבלים

רוצה מקום רק שלי,אישי
מקום בו אוכל  להיות לבדי
להניח ראשי על החול החם ולנוח
לעצום עיניים ומהכל לשכוח

לחלום על מקומות רחוקים ושקטים
מקומות שבהם אנשים אוהבים
שאין בהם צעקות
שאין בהם ריבים
וכולם חברים,כולם חברים

רוצה לנשום,להרגיש,להגשים
לחיות בחלום או לחלום בחיים
רוצה להיות שם
ולא לעזוב
לעולמים.