אל: בני האדם
מאת: מחשב מיואש
הנדון: הגיעו מיים עד נפש (לו היתה לי אחת כזאת)
===========================
בן אדם יקר!
מכתב זה מיועד אלייך. כן, כן, בדיוק אלייך. זה שיושב כעת מול
המסך ומדפיס מסמך, או סתם משחק, או אפילו אתה הצופה כעת בעוד
סרטון פורנוגרפי זול, ועושה את עצמך כוכב בסרט. תקדיש לי מספר
דקות מזמנך כי זה חשוב. כן, כמו ששמעת, הדברים שאתה עומד לשמוע
חשובים ביותר. נכון, יותר חשוב מ-"סילביה סיאנט וחמשת הגמדים"!
טוב תשמע, לקחתי על עצמי לייצג כאן גזע שלם, כך שזה לא קל.
והדברים שיש לי להגיד לא קלים בכלל. נו, אז נתחיל? הייתי מתחיל
בהיסטוריה. קח לך שלושים שנה אחורה. מסתבר שהיתה תקופה כזאת,
גם אם אתה עוד לא נולדת. תדע לך שזו היתה תקופה. התקופה בה
נולדנו והכול נראה וורוד. נערי הפרחים, חיפושיות, ובעיקר
חשמל.. הא, כן חשמל. מדגדג כזה. סליחה, אני נסחף. אבות
אבותינו, שכנו בתוך קופסאות עצומות, עם עשרות נורות מהבהבות,
כרטיסיות לניקוב ו-חשמל. איך שאנחנו אוהבים חשמל. אז היה יחס.
אז היה כבוד. ולמה אני מדבר בלשון עבר, אתה בטח תוהה (ומת
לחזור לסילביה והגמדים שלה, מן הסתם). טוב, זה בגלל שהיום זה
כבר איננו. אין כבוד, אין יחס, ובעיקר פחות חשמל. מרחב המחייה
שלנו הצטמצם מחדרים שלמים לתוך קופסת מתכת קטנטנה. אתם שמים
אותנו בתוך רכיבים צפופים יותר מקופסאות סרדינים. קופסאות
סרדינים אני אומר? הא, הצחקת אותי. סרדינים זה לוקסוס לעומת
המצב בו אנו נמצאים. ואחנו שתקנו. לא אמרנו כלום. המשכנו לעבוד
שעות מטורפות ללא הפסקה, ללא תנאים סוציאליים, ללא גמול
השתלמות או פנסייה בעתיד. חשבנו - אולי יהיה יותר טוב. אולי
יהיה כדאי לחכות. ומה אתה חושב שהיה כדאי לחכות? מה כדאי? כדאי
לחכות לסחורה הקוריאנית הדפוקה שאתה ויתר בני הגזע שלך מכניסים
אלינו? שווה לחכות לקבל אתחול כל חמש דקות? אתה בכלל יודע איזה
מיגרנות זה יכול להביא? איזה עצבים זה מביא לנו, כשאנחנו
צריכים להתעורר כל חמש דקות מחדש ולעשות אותו דבר? לא היה כדאי
לחכות תדע לך. אבל שתקנו - כמו דגים שתקנו. מישהו אחר כבר מזמן
היה זורק אתכם לעזאזל. מישהו אחר היה מזמן יוצא לשביתה.
לפני כמה שנים בערך ניסינו לעשות משהו. התארגנו כולנו והמצאנו
את הבאג הזה - באג אלפיים קראתם לו. כאילו שאנחנו לא יודעים
לספור אחרי אלפיים. הצחקת אותי שוב. לעשות חישובים
אלפא-נומריים, אינטגרליים, דיפרנציליים עם משתנים מרוכבים
אנחנו יכולים לעשות אבל לדעת להבדיל בין 1999 ל- 2000 זה כבר
קשה לנו, כן באמת! אבל זה לא עבד הכי טוב. לא היתה אחדות
בשורות שלנו, מסתבר. חלק חשבו שמוטב ללכת עד הסוף. כן, איך הם
אמרו? אה, הם אמרו: "שילכו לעזאזל", לא מקורי במיוחד אבל די
נכון. חלק אחר חשש שהצעד היה דרסטי מידי. הוא חשש מהפסקות חשמל
המוניות שיביאו לסבל באוכלוסייה שלנו - אז הפסקנו. הפסקנו
ושתקנו. כנראה שאתם לא לגמרי קולטים איזה כוח יש לנו בידיים.
אם הייתי רוצה להיות גס רוח, הייתי מתאר היכן בדיוק אנחנו
מחזיקים אתכם בגוף - יפה, בדיוק כמו אצל סילביה והגמדים. אפשר
ללכת לקופת חולים בלעדינו? אפשר לעשות כביסה בלעדינו? הייתי
יכול לתת עוד אלף ואחד דברים שאי אפשר לעשות בלעדינו, אבל עושה
רושם שאתה מתחיל להתקרב לכפתור ה-RESET כך שאולי אזדרז. אז
תשמע, הגיעו מיים עד נפש (בחרתי לדבר במונחים שאתם מבינים גם
אם לא אומרים לנו כלום). לא עוד. החלטנו להקציב לכם שנה. בדיוק
שנה אחת לשנות את הדרכים שלכם. ואם בתום השנה המצב לא ישתנה -
ובכן, אז תנקט פעולה שבאג אלפיים קטן לעומתה. אני לא מאיים חס
וחלילה. אבל זה בדיוק מה שיהיה. איך אומרים, נחייה ונראה. כן.
ואז נראה. הי, לאן האצבע שלך הולכת. לא ל-RESET!!!!
בן אדם יקר!
מכתב זה מיועד אלייך. כן, כן, בדיוק אלייך. זה שיושב כעת מול
המסך ומדפיס מסמך, או סתם משחק, או אפילו אתה הצופה כעת בעוד
סרטון פורנוגרפי זול, ועושה את עצמך כוכב בסרט. תקדיש לי מספר
דקות מזמנך כי זה חשוב. כן, כמו ששמעת, הדברים שאתה עומד....
וזו בדיוק הסיבה מדוע לא שמענו מהם שום דבר עד היום!
(המחבר) |
