כשהייתי בן ארבע
שמתי לב יום אחד
שקרס משולשת של חכה איננה עוד
לאף אחד לא היה כזה וו
משולש
ידעתי שאבא שלי ודאי
זרק אותו
וזה עיצבן אותי
אהבתי את הבלגן המאורגן שלי
של ברגים ואומים וחוטים ומפסקי חשמל ישנים
וניפלים קטנים ומופות וצינורות רזים ושמנים
וגלגלי שיניים של
שעונים
ומצלמות שבורות
וחתיכות ברזל חלודות
בכל מני צורות
וכל דבר שבדמיון נראה כמו משהו
שעוד אפשר לעשות איתו
משהו
אולי סירה או אוירון
או טרקטור
שנאתי את הסדר המיותר של אבי
בכל אופן ראיתי באימא שלי את הבעיה
היא אף פעם לא תפסה אותו מבעוד מועד
היא איכשהו לא הצליחה למנוע
מהסדר ההרסני שלו
לפוגג לי חלומות

זה שבגללו תמיד
איבדתי דברים
שרק לרגע
לא ידעתי
מה  הם עושים
והשארתי אותם מונחים
איפושהו

במקרה הזה כעסתי ואמרתי לאמא
שנראה לי שהיא
פשוט לא אוהבת אותי
לא הבנתי אז
מה זה להשתלט על איש
כמו אבי
היא הייתה עצובה והחלה לבכות
זאת הייתה הפעם הראשונה שראיתי
שאמהות בוכות
הבנתי אז
שאני לומד משהו
שעוד לא הייתי אמור
לדעת
.הייתי
אוטו דידקט
בן ארבע