למה את כל כך שחורה בין כל הלבנים
ולמה הדמעות שלך כל כך מלוכלכות
אף פעם לא היית דומה לכל האחרים
ליבך גם לא פועם כמו כל הלבבות

את שונה
מלוכלכת
גם עצובה וגם יפה

ותמיד איתך
הזמן עומד מלכת
בחיוכך נמוגה התקווה

יש לי פזמון ישן לשיר לך
על ילדה יפה אחרת
שחיה כנימפה
לבד

יש לי שיר ישן ללחוש לך
על אישה יפה נמהרת
שמתה עצובה
ליבך עמוק נרעד

את חיה על תהום
בידך אוחז החבל
וקול מן המרום
קורא לו לעזוב

אילו רק יכולת לנשום
בתוכך צוחק הסבל
וכמו חלום
לבך נשאר לרעוב