מיכאל ימיני / לאשה ירושלים |
בדקר חצבתי בבועתך,
נטשתי מלחמת- סערת גברים.
ברחתי לנשום, בעיר ירושלים,
להתפרק בסמטאות המקוטעות,
לשכוח. להתאדות אל האבק,
להתמלא בשברי הקיר,
לבנים שרוטות...
בן זונה, אני שוכחת! בעלי...
הולכת בשבילים, ובכל סמטא,
אחר סמטא, מחכה להיתקל בך,
לובש מעיל שחור, זקן מסריח.
ליפול על כתפיך, לא להרגיש.
קודם תחבק,
אחר כך תסובב אל הקיר
תפשיט, תאחד עם האבק.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|