מתוקף היותי טיפוס שמתקשה למחול על כבודו ולקבל מרות, במשך
שירותי הצבאי כאשר נשלחתי לימי עבודות רס"ר נהגתי לבחור במשימה
שהייתה שנואה על מרבית חבריי - נסיעה למזבלה העירונית. אכן,
ביקרתי שם לא פעם. בחירייה !
למה התנדבתי בכל פעם שחיפשו הרס"ר או אחד מעובדיו החביבים חייל
לביצוע המשימה ?
מפני שאז יכולתי לזכות בכמה שעות בלי פקודות והוראות, שהגיחו
מתוך פיות (שלפחות באותם הזמנים) היו לי לא מעט השגות לגביהם.

                                       

ובכן, באחת מהנסיעות הנ"ל, הזדמן לי להצטרף לנהג שהיה די חדש
במקצוע.
בדרך למזבלה הספקנו לגרד רמזור וליישר גדר הפרדה שחרגה, כפי
הנראה, מהמרחב שהקציבו לה עובדי מע"ץ. כל זאת, תוך כדי הקשבה
(מצדי) לסיפור חייו (מצדו).
אגב, זו הייתה לי נסיעתי הראשונה בריאו ואין דרך טובה מזו
לחוות את עוצמתו של הכלי.
בכל אופן, לאחר כשעתיים (כשסיימתי לפנות את אחוריה של המפלצת
המכנית מכמויות הזבל האדירות שהועמסו לתוכה) התפניתי ל ZOOLA
קצרה בקבינה (לצדו של הנהג שהמשיך את סיפור חייו מהמקום שבו
הפסיק, כשצללתי לעומק הזוהמה).

                                       

ממרומי הקבינה יכולתי לצפות בכל מיני טיפוסים שונים ומשונים
שמוצאים את פרנסתם ע"י נבירה בהררי הזבל. תתפלאו, כנראה שיש מה
למצוא.
בין השאר, הסתובבה לה שם תמהונית יחפה ועוטה סחבות. משום מה,
דווקא היא עניינה אותי יותר מהשניים, שהתקשו להחליט למי
מביניהם שייכת תיבת ההילוכים (או "גיר", בעברית) שזה עתה נמצאה
והחליטו לפצוח בדיון תרבותי, שכלל אגרופים, בעיטות, נשיכות
ועוד כל מיני שימושים  מקוריים לאברי הגוף השונים.

                                       

יכולתי להבחין שמשהו צד את עינה של אותה מסכנה וממקום מושבי גם
הצלחתי לזהות מה היה הדבר - כדור באולינג.
סביר להניח, שהיא לא ידעה כלל על קיומו של משחק כזה ועל אחת
כמה וכמה על משקלו האופייני של הכדור. ובכן, בעודני מנסה לנחש
מה יעלה בדעתה לעשות בו, ראיתיה נסוגה מספר צעדים לאחור (הווה
אומר, לוקחת תנופה) וטראח, בועטת באם-אמא שלו.

יחפה !

אפילו עכשיו, כשאני חושב על זה, כואב לי . . . והייתם צריכים
לראות אותה.