זכרתי אותך בדרך עפר
באבק הלבן של הנוף השרבי,
עטפתי אותך בשלגי הנכר
בחום השמור בלבבי.

אספתי אותך ביום חורף בגן
כשהרוח פרע על פני שערך,
חזרתי אלייך בשבר ענן
כשהגשם סחף את סודך.

נשמתי את ריח גופך בסופה
כשנחבאת ומצאת בי מסתור,
נשקפה אז יפי צלליתך מוקפה
בברק המאיר את השחור.

כבשתי לך שביל באדר וניסן
בשדות שפרחו לקראת הכלולות,
נבטה לה עצבות באייר וסיון
בין דימעות הטל הצלולות.

חפשתי אותך בימי קיץ בכפר
בשדות יבשים בחצר השוממת,
היית שם כנוף תעתועי המדבר
מושיטה לי ידך ומיד נעלמת.

ערגתי אלייך בערב של סתיו
כשחמקת עם הרוח לקרוא לגשמים,
ראיתי דמותך בנפול הכוכב
ונשאתי תפלה למרומים.

בקשתי אותך בעירך השוקקת
בין זכרונות ובתים מתקלפים,
העליתי דמותך השותקת
באדי הקוראות בקלפים.

לאיטך את פוסעת עם הצללים
בדרכים שבין לילה ליום,
אוספת געגועי אל שק השנים
ואני בשערי החלום.

בניתי לך בית בלב הבוסתן
עם בידוד לכאב וחלון לתקוות,
יום אחד יקחך צערי עד לכאן
בעונה של זכרון אהבות.




שיר געגועים בסגנון ישן
אביב 1996