ויהי יום שלישי, היה יום טוב, אלוהים עשה פעמיים כי טוב. אני
תמיד זוכה בכסף במשחקי קלפים, אולי זה בגלל האמונה, ככה חשבתי
עד לאותו יום שלישי שחור. חזרתי ממשחק קלפים עם חברי כמו בכל
יום שלישי. בדרך הביתה נתתי תפילה קטנה, ומיד אחרי התפילה הזו,
הוקפתי בעיגול רחב מאוד על ידי על ידי שלושה עשר גברים ענקיים
ומדהימים. מאוחריהם עמד אחד שמן ונמוך. היה לו שם מציק, אריק
נצלן. נצלן לא היה מרשים מדי חיצונית, אבל זה נראה שהוא הצליח
להשיג תמיכה מאנשים, אפילו משלושה עשר המדהימים. אולי היה לו
הרבה כסף. הוא נכנס למעגל והחל להשתין בקשת רחבה מסביבי. הוא
טען שהמעגל הזה זו המדינה החדשה שלו ואני צריך לחיות שם ולעבוד
בשבילו. הוא אמר שהוא ראש הממשלה של המדינה ואין לי מה לעשות
בקשר לכך.
ניסיתי לברוח משם, לישראל, לביתי, אבל תפסו אותי כמה אנשים
מהמוסד והחזירו אותי למעגל. בית המשפט אמר שאין לי מה לעשות,
שהוא מקבל את החוקים החדשים של המעגל, ואני לא יכול לצאת מהמצב
הלא נעים. האמונה לא עזרה לי כלל, גם לא ממשלתי, ולא הצבא אשר
בו נלחמתי שבע שנים מחיי. אני עדיין מעריך את המדינה שלי,
ישראל, לא המעגל, אבל הם כנראה לא מעריכים אותי.
במדינת המעגל, אין לי זכויות, אני צריך לעבוד הרבה, אין לי בית
ונורא קר בחורף. תמיד מסריח פה, מפני שאני במעגל שתן מגעיל.
אין כאן ממש בחירות, אני לא יכול להבחר, רק אריק נצלן יכול,
הוא עומד בראש מפלגה שקוראים לה מיקוד. רע לי נורא מפני שאין
לי בית, חם לי בקיץ, כי אני עובד עבודת כפיים, ואני תקוע עם
אותו שיר של שרית חדד כל היום. אני אפילו לא אוהב מוסיקה
מזרחית. אני כותב לפעמים, לא הרבה, מה שאני מצליח כאשר אריק לא
מסתכל, טוב היום זה כבר איווט. בטח הוא יתפוס אותי ויקח את
הדף, בטח הוא יזרוק אותו ומישהו רנדומלי יקרא אותו. אולי אותו
מישהו רנדומלי יציל אותי.
איווט סטאלין הוא היורש של אריק. הוא בעצם הבן שלו, מי היה
מאמין. הוא שינה את שם המפלגה מיקוד לאיחוד הפאשיסטי. אני לא
מבין למה אף אחד לא בא להציל אותי, אפילו הא"ום לא בא. טוב אני
אכתוב בתקווה את מיקום המעגל, לפני שאיווט יתפוס אותי ולא יתן
לי לכתוב יותר.