סיפורנו זה מתחיל
בחור נידח ומתפורר
עת רובץ לו גיבורנו
ומולו "שידור חוקר"
הוא לפתע משתנק
ונופל אחור - בום טראח!
איך הלא זה ייתכן?
פרצופו על המסך!
הקריין מכריז בקול
איך, ומי, ומה אירע
"וקוראים אותו זאביק,
כן, זאביק הנורא!"
המשטרה בעקבותיו
מבוקש הוא, חי או מת
ועימם מס-הכנסה
"לא פשעתי! באמת!"
יש הכרח לחשוב מהר
ולפעול ללא היסוס
כך זאביק מהרהר
"אז הגיעה עת לטוס!"
כבר זמן רב מאוד עבר
מהחופשה האחרונה
וכדאי להתרחק
עד תדעך הסכנה
הוא יטוס לארץ תאילנד
יש חופים, וים זמין
ומבצע - ניתוח פלסטי
ואולי ניתוח מין
חיש מהר קנה כרטיס
וארז חולצה בלוייה
רץ, עלה על המטוס
"צ'או שוטרים! אשלח גלוייה!"
התיישב, הזמין משקה,
יין זול וגם בוטנים
אווירון המריא אל-על
טס אל תוך העננים
עייפות עליו נוחתת
עיניו רוצות להיסגר
עת פונה אליו שכנו
"מה נשמע? שלום, חבר!"
"תן לישון!" נהם זאביק
אך העלם התעלם
וזאביק כבר הבין,
עין פה, לא תיעצם
והמשיך אותו בחור,
"איזה כיף! כה מרגש!
זו טיסה לי ראשונה
מה איתך? אתה חושש?"
זאביק לא קלט את שמו
הוא חשוב לו כקליפה
רק דבר אחד זכר,
על ראשו - היתה כיפה
"זו כיפה, סרגה לי אמא,
אדומה היא כשני,
מתנה לפני גיוס
כה אוהב אותה אני"
ומאז סיים צבא,
אוניברסיטה, היה בה
ועכשיו התחיל עובד
אצל החברה של אבא
"אבא, הוא נורא עסוק
אז אותי שלח במקום
לסיים את העסקה,
ליפן אטוס היום!
"יש לי פה מחשב נייד
בתוכו נצור לו סוד
השרטוט של המוצר
ותוכנית שיווק, ועוד!
"סבי-סאטי איש עשיר
הוא ישקיע במפעל
וייתן לי מזומן
אם רק יהיה מזל!"
זאביק לא עוד מפהק
הוא מזמן כבר התעורר
ומפציר בכיפה'לה
"אל תפסיק, ספר, ספר!"
-"איך תדע למצוא אותו?"
-"הנה, כתובת המלון!"
-"ואיך את סבי תזהה?"
-"יש תמונה, וטלפון!"
-"ואתה לבד לבד?"
-"כן, זה פחד אמיתי,
כמה טוב שיש אותך!"
-"כמה טוב שיש אותי!"
אז הגיעו לבנגקוק,
זאביק את הזמן מושך
אך לכיפה אדומה
יש עכשיו טיסת-המשך
"היי ילדון!" קרא זאביק,
"לך משם! יותר מהיר!"
ושלח הוא את הפתי
במונית אל תוך העיר
רץ זאביק לדלפק,
"תני טיסה עד ליפן!
הנה לך כרטיס אשראי
נו מהר כבר! אין לי זמן!"
שוב על המטוס עלה
בדרכו אל הממון
וחשב הוא לעצמו:
"איזו תכנית! אני גאון!"
נחיתה אחת אחרי כן,
והיישר אל המלון
הוא זכר את התמונה
וגם את הטלפון...
"הו, שלום מר סבי-סאטי!
כבר הגעתי! אני כאן!
בוא ופגוש אותי בלובי,
אל תשכח ת'מזומן!"
ובעוד הלז יורד לו
זאביק רץ בעלטה
אל חדרו של סבי-סאטי
הוא פורץ בחבטה
מחטט הוא בארון,
חליפה בוחר מהר
אמנם הגודל קצת קטן
אך בסוף זה מסתדר
שיערו מרטיב בג'ל
קצת איפור על הפנים
"לק צליך לזכול מבטא -
ואני בעניינים!"
והזמן הולך חולף לו,
"נו כבר, כיפה, מה איתך?"
עוד שיחה אל מיסטר סאטי:
"מתעכב, ממש סליחה!"
נקישה עכשיו בדלת
כיפה'לה פה בכניסה
"היי חבר.. אופס..אממ..חבל,
איך עבלה לה הטיסה?"
"אל תשאל, יהיה בסדר
העיקר שאני כאן"
"מעולה" ענה זאביק
"בוא ניגש כבל לעניין!"
-"סבי-סאטי, אדוני,
אתה נראה לי קצת מוכר"
-"ככה זה פה ביפן,
כולם ניראים אותו דבר"
-"היי, שינית ת'מבטא!"
-"לא שמעת טוב, בחול,
תצלצל אל הלופא,
ותקבע בדיקה - בהול!"
-"לא קטנה החליפה?"
-"אני אוהב אותה צמודה!"
-"אם תשב היא תיקרע!"
-"נוח לי בעמידה!"
-"עיניך לא מלוכסנות כלל!"
-"אצלך אירע בילבול!"
-"אינך נראה כמו בתמונה!"
-"הייתי קצת חולה, <שיעול>"
" סבי-סאטי, סלח לי נא
עוד שאלה, וזה הכל
מדוע יש לך ביד
אקדח כל-כך-כל-כך גדול?"
"נערי, הסבר פשוט יש,
ואומר זאת בשמחה,
האקדח הוא על מנת
שאוכל לשדוד אותך!"
ובזאת ניתר זאביק,
ושאג בקול עצום
כשלקח לו את התיק,
כיפה'לה נותר המום
זאביק הסתובב לדלת
בדרכו לצאת מכאן
ולפתע הוא הבחין
סבי-סאטי במיפתן
כבר נמאס לו לחכות
שם בלובי המלון
אז חזר הוא אל החדר
וצפה בחיזיון
זאביק, בלי לחשוב הרבה
ובאיומי אקדח
גם למיסטר סבי-סאטי
את המזומן לקח!
בריצה הישר החוצה
בידיו רכוש גנוב
לא שם לב הוא לצללית
המחכה לו בסיבוב
רגל אז היישר נשלחת
גם אליה לא ציפה,
וזאביק, הוא מועד,
מתרסק על הרצפה
על ראשו לוחץ מגף,
"מי זה שם?" הוא ממלמל
מול עיניו קנה אקדח,
של משטרת ישראל
רב-פקד עמיקו האנטר,
ממחלק ההונאה
מחייך חיוך רחב
הוא עכשיו איש השעה
ומבין רצפה ונעל
זאביק, וקולו דועך:
"מילא שאותי תפסת"
מגמגם הוא, "אבל איך?"
"זביק, איך בכלל חשבת
כרטיס אשראי להעביר
ועוד תוך כדי בריחה -
זו טעות של גור צעיר!"
מישהו ודאי יתהה,
איך בכל כך מעט זמן
טס עמיקו הצייד
מישראל עד ליפן
צריך הרי גם מסתורין,
להותיר קצת תהיות,
רק נרמוז שזה קשור
להפרש בין השעות
אי אפשר פה לסיים
(וגם אתנצל מראש)
כי כמעט שכחנו את
המשפט הכי נדוש
זה מוכר וזה ידוע
זה עצוב וזה כואב
אין ממש מה לעשות:
אדם הוא לאדם - זאב.
|
