ועינייך השחורות הגדולות,
מסתכלות עליי כאילו בוהות,
כאילו אינן יודעות,
את שכעת קרה,
את שעכשיו היה,
והטעם של שפתייך
על שפתיי נישאר
ונזכר בחיוך שלך
החום ניכנס,גירש את הקר,
והתמונה שלך כמו ילדה קטנה,
בתוך המעיל הגדול הלבן
וברגע זה ממש אין מקום לתמימות
וכל החוקים והגבולות לא מוצאים את מקומם כאן
וכל מה שמסביב לא ממש מעניין
זה רק אני ואת,ופה הרגש מכהן,
ואני נושך את צווארך,
עולה לאט לאט עם הלשון אל אוזנך,
והנשימות שלך מיתחזקות
וזה מפליא כמה שהעור שלך יפה,חלק,
והייתי רוצה לחשוב שאני גבר חזק
אבל באותו הרגע רציתי להיתפרק,
הכל נשבר כשהתחלנו להיתנשק,
מלטף את שיערך השחור כמו פחם,
ומשהו ממני ניתק ונשאר שם,
והכאב הוא קר וחד,
והלילה ההוא היה באמת מיוחד,
ולפתע אני פה לבד יושב כאן
חושב על אותו הערב שהיסתכלתי מהצד
על אותו הערב שבו לבשת את המעיל הגדול הלבן...