אני זוכר יום חם בביקעה, עובר בין כבישים שוממים, ישראל
לימיני, ירדן לשמאלי.
מאיץ במתכת הקרה, נפעם, נרגש, עוד מעט נהיה ביחד (עכשיו את
יוצאת מפלס). מגיע לעיר שבקצה העולם, עוצר, מחכה, מחכה רק לך,
והזמן עובר לאט. איפה את? בקעות? 902? צומת מכולה? היכן? והנה
את מגיעה, יורדת מהטיולית, כה קטנה מחייכת, כורעת תחת התיק
הגדול. ושוב אנו יחד, מחובקים, אוהבים. מצפינים שוב,
בספונטניות עוצרים ליד הימה הגדולה, קצרין משקיפה מלמעלה,
מתקלפים מהמדים הירוקים, והופ אנחנו בתוך המים, ערומים כביום
היוולדנו. וזה כל כך כיף וזה כל כך טוב, משחקים אחד עם השני
כמו ילדים קטנים. זוג צעירים ביום חם, יום לוהט, המים שוטפים
אותנו, והתשוקה מתחברת למציאות, והנה הפכנו לאחד. שלושה אנשים
מסתכלים כלא מאמינים, איפה המוסר? גם הוא נעלם? נישטף עם הגלים
כנראה, העמיק אל תוך המים ולא יחזור עוד לעולם. יושבים שם בתוך
המים ומסתכלים בשקיעה, טבריה מתחילה להחשיך, והשמש טובעת לה שם
בין ההרים הכתומים. מתמקמים על איזו אבן גדולה, עטופים במגבות
מסריחות מכל השבוע, אבל זה לא אכפת בכלל. המדים שוב חלק
מאיתנו, והתג עם העץ מיתנפנף לו ברוח של ערב, ואת מדברת עם
אבא, הכל בסדר, הכל נפלא והוא בכל זאת דואג (בעיות של אבא).
אבל אנחנו בעולם אחר, במציאות שונה, אנחנו ביחד. ממשיכים צפונה
טיפה עייפים, טיפה רעבים, הלילה כבר ירד והנה ראש פינה, שירים
ישנים יש היום ברדיו, כל כך יפה להיות איתך היום. עוצרים
במחניים,ניכנסים לחנות (אוכל!), יושבים שם בחוץ ואוכלים,
משוחחים סתם על שטויות, מחייכים אחד לשני, אותך אני רוצה רואים
את זה בעיניים. ממשיכים בדרכנו שהתארכה מעל למשוער, אבל
ספונטניות זו המילה, זו דרך לחיים יפים יותר ומעניינים. איילת
השחר, צומת כוח, פונים שמאלה ומתחילים לטפס, מצודת ישע, ואנחנו
ביפתח, בבית. בחדרך נכנסים אל המקלחת, שוטפים את החול שנשאר,
את כל כך יפה. טהורים וזכים, מדליקים את הטלוויזיה, שוב במיטתך
שוכבים, סוף היום,
כל כך טוב היה היום
כל כך טוב, האם זה היה חלום?
(לא!) |
