הלוואי והייתי, כמו שאת אומרת,
מלאך עטור כנפיים, עם הילה,
יודע להבין, ולהפריד בין טוב לרע,
עוטה שריון כסוף, נושא מגן בלתי נראה,
חמוש בחרב, שבעזרתם, אוכל עלייך להגן,
ולגרש את השדים, ולהרחיק את הצרות.

והלוואי ואת היית, כמו שטענתי פעם,
מלכה עוטה זהב וכסף, עם כתר על הראש,
וגלימתך נופלת מכתפייך, כמעט עד הרצפה,
מוחזקת על ידי שני קופידונים,
כדי שאת, את חיוכייך להרעיף תוכלי,
ולגרש את השדים, ולהרחיק את הצרות.

לו רק יכולנו להיות, כמו באגדות,
שמספרים זקני הכפר, לילדים שלא איבדו את תמימותם עוד,
הזוג חסר הבעיות שחי באושר ובעושר,
שעל ראשו לא מרחפים, ענני סערה של דאגה,
מלאים באפירות של דיכאון, ועצב,
שמסתירים את השדים, ומסתירים את הצרות,
ומגרשים החרבות, ומרחיקים החיוכים.

16.04.01