התרופות או ש
זה מזג האוויר,
קופסת חלב ריקה על שולחן המטבח
וכל הכביסה שבעולם

היא עצובה.
זה החורף או ש
זה הלילה, תולעי כאב
חופרות בגופה המתהפך
שהידיים חובקות בכח
עור חבול יאוש
משתוקק לאהוב את עצמו.
במסדרונות המלוכלכים
היא בוכה, רועדת. יודעת
שתשוקה ורעב אינם זהים
אלא בנואשותם.
משתקפת במלותיו
כשהוא אומר
"אני אוהב אותך", כמעט
כמו שאל
מה אני אמור לעשות
עם כל האובדן הזה?
 

לזו שמלמדת אותי לחיות, כל יום מחדש.
ותודה לדורי ולטלי, על העזרה.