פעם כשנשפכו בנינו אגמים של כנות,
כשהיינו זה מול זו
והעיניים שלנו אמרו שירת נפש,
זה היה אחרת
היינו גאוני מילה,
שלטנו בנימי השיח כמו קוסמים,
היינו משוררים של שתיקות.
עכשיו חזרנו לתקופת האבן המילולית
ואנחנו חוצבים מסרים מצויירים באבן גיר,
מתקשים להבין את המסר המתפורר,
מגששים דרכנו למשמעות הנחצבת
ומבינים כל כך מעט |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.