השמש הכתה בענפי העצים הירוקים. שורת מכוניות פאר שחנו סמוך
למזרקה מפוארת קידמה את בואם של גבר ואשה לבושים במיטב הבגדים.
מרבץ דשא רענן הקיף אותם. נראה היה כי הדשא הרטוב לגלג על מזג
האויר החם באמצעות טכנולוגיית הממטרות האוטומטיות. הזוג פסע על
המשטח העליז, שחצה את המדשאה העצומה. אותו משטח נמשך לעשרות
מטרים אל טרקלין מפואר שניצב בפאתי הטירה.

"איחור אופנתי", לחש הגבר באוזני בת לוויתו, שיערו האפור היה
מסורק לאחור באדיקות. האשה חייכה את אותו החיוך שהכניסה לרמת
החיים הגבוהה. החיוך שגרם למר קלמפר, שצעד זה עתה לצידה,
להתאהב בה ולשאת אותה לאשה. מאז חלפו כבר למעלה מעשרים שנה, אך
הגברת קלמפר עדיין ידעה את השפעות חיוכה המעודן. גילה לא הוסגר
על ידי פניה. מראה המרנין היה נשקה.

משפסעו אל תוך הטרקלין, צלילי התזמורת החיה הדהדו על פסלי
הברונזה, על כלי הכסף שאכסנו מטעמים, ועל זגוגיות משקפיו של
בחור צעיר לבוש בהידור. הבחור היה יפה תואר מלבד זוג משקפיו
שהפתיעו בכיעורם. הן היו עבות כמגש הזכוכית שנשאה משרתת, עליו
נחו מנות שרימפס. מר קלמפר סירב למגש, ולחץ את ידו של הבחור
הצעיר.

"הנרי קלמפר", הציג את עצמו.
"נעים מאוד", אמר הבחור הצעיר, "אני דניאל". לאחר שהות של מספר
עשיריות של שניה הוסיף, "הבעלים של המקום הזה".

מר קלמפר ידע מי הבחור. מה שנשגב מבינתו היה תחום עסקיו של
דניאל, שלפי מראית עין מצבו הכלכלי שם ללעג את עושרו של קלמפר.
דבר נוסף שעניין אותו היה משקפיו של דניאל. מעולם לא ראה קלמפר
זוג כה מכוער, והדבר הפתיע אותו. הוא חש שלא בנוח בנוכחות הדבר
המחריד הזה, שהיה מנוגד עד אימה לשאר הפאר שסבב אותו. קלמפר
ראה את כל תצוגת העושר הזו וניסה בכל כוחו למצוא מכנה משותף
עסקי עם הבחור האמיד.

לכשהתיישב לשולחן, לא לפני שהוביל בנימוס את אשתו היקרה לכסאה,
הבחין מר קלמפר בגוש שחור המרחף בין כוסות השמפניה. הגוש קרב
במהירות לראשו עמוס המחשבות. קלמפר מעולם לא הצטיין בספורט,
תמיד העסיק עצמו במניות ותרשימים עסקיים. לכן התחמקות מהגוש
השחור היתה בלתי אפשרית מבחינתו. הגוש נכנס הישר לתוך אוזנו של
קלמפר, ומשם למוחו.

מר קלמפר נעמד, שלף את אקדחו ופצח ביריות לכל עבר. הוא הספיק
לפגוע בחמישה אורחים מכובדים לפני שהמאבטח פיזר את מוחו על
השולחן. הגברת קלמפר התעלפה לתוך רפרפת.

הגוש השחור עזב את גופתו של מר קלמפר וריחף הרחק. הוא גמע
מדשאות, גבעות ירוקות וערים מתועשות. לאחר מעופה של כחצי שעה
נכנס הגוש לחלון פתוח בקומה השביעית של בנין מגורים. היה זה
חדר מבולגן שבו שכב נער ערום על מיטה זוגית וצפה במשחק NBA
בטלויזיה. הגוש נחת על המיטה, ומייד שינה צורתו לגמד עם
קרניים.

"שוב אתה מאונן מול הלייקרס?", שאל הגמד את הנער.
"אתה לא מכיר אותי?", אמר הנער שכלל לא הופתע מהמתרחש סביבו,
"אני מאונן רק ברבע האחרון".
"ביצעתי את המשימה", אמר הגמד, "מר קלמפר היה מטרה קלה
במיחוד".
"אחלה", אמר הנער, "קח לך יום חופש".

הגמד הפך לגוש שחור ונכנס לתוך אפו של הנער. שאקיל אוניל הטביע
וזכה בעבירה.

"לפעמים זה ממש תענוג להיות אבא קריר", אמר לעצמו הנער בחיוך.