אני רותחת מחום ביום שישי בוקר, יש לי שפעת וכל מיני דברים..
השעה חמש שלושים וחמש, זאת השעה שלי עם אלוהים..
בחוץ, הציפורים מצפצפות ציפצוף של בוקר, מזל שלא רק אני ערה
בעולם..
יש לי קול צרוד ולחיים אדומות, אני ילדת חרסינה חולה..
מנגבת נזלת על שרוול רטוב מניגובים קודמים..
סיימתי לקרוא ספר שחייב להיות סרט, עכשיו אני פנויה לעצמי..
לאלוהים..
השמיים מתבהרים עם כל מבט בחלון..
אני עם עצמי חושבת..
חם לי, ליבי רותח בגעגועים..
אני והוא, עוד סיפור שלא נכתב על מלאכים..
אני צריכה להיות זורמת..
בתוך ים קריר אני שוחה..
בתוך אגם של מי עדן..
מסביבי עצים ירוקים..
המים צלולים..
אני לא צלולה..
זאת השעה שלי עם אלוהים..
מבקשת..
שיחזיר לי אותו, אהבה..
עוד בקשה קטנה..
מילדת חרסינה..
חולה..