היא אורזת חפציה
עוד מעט יהיה פה שקט
הרעש, ההמולה
ממלאים אותה
היא הבטיחה לעצמה
מעכשיו עושה היא סדר
הכאב, הבלאגן
כבר עוזבים אותה
מביטה היא שוב בחטף
במקום שהיה לה בית
הזכרונות, הריגושים
שליוו אותה
מה היא תיקח איתה
לדרכה החדשה ?
מה ישאר מאחור
יחתום את התקופה ?
ואיפו אני בכל הסיפור הזה שלה ?
ומה אני עושה עם כל הגעגוע והאהבה ?
האם אהיה עוד זכרון שיאוחסן בתוך קופסא ?
ומה לעזאזל אני נדחף לה לתמונה ?
והלבד, קשה יותר
אחרי שהיינו יחד
והשיחות , מהדהדות בשקט
שנותר ממך |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.