הם עמדו שם, חבורה של צעירים, כולם מקובלים והיא בניהם, כ"כ
נחמדה.

"בוקר טוב מוניקה"

הייתי עם כולם, דיברנו על המסיבה היום בערב, לפתע הוא בא ופנה
אלי, בדרך כלל הייתי עונה לו ישר אבל אתמול נהייתי חברה של
ג'ייק, הילד הכי מקובל בביה"ס והוא עמד שם, וכל הילדים הכי
מקובלים בביה"ס עמדו איתנו, הייתי חדשה בכל העניין ולא רציתי
להרוס את זה לפני שזה מתחיל.
אבל צ'אד הביט עלי בעיניים מחייכות הייתי חייבת לענות לו!

"בוקר טוב צ'אד"

בהתחלה לא הייתי בטוח שהיא תענה לי, ידעתי שאני עושה לה בושות
אבל לא חשבתי שהיא כזאת שממש אכפת לה מה אחרים חושבים.
כשראיתי שאני מפריע לה המשכתי בדרכי ידעתי שהם בטח יורדים עלי
עכשיו.

"מה הוא רצה ממך מוניקה?" שאלה דפני אחרת הילדות הכי מקובלות
בביה"ס.
"הוא רק אמר לי 'שלום' לא ביג דיל" עניתי.
"טוב, פשוט לא ידעתי שאת מסתובבת עם לוזרים כמוהו זה הכל"

שתקתי לא רציתי להכניס את עצמי לצרות יותר גדולות.
הבטחתי לעצמי שאני יותר לא אגיד לו כלום בפניהם.

כל השיעור הסתכלתי עליה, כ"כ יפה, היא ישבה ליד ג'ייק, לפי מה
שהבנתי הם חברים... מניאק בר מזל.
לא ידעתי מה כל הבנות מוצאות בו, הוא לא היה יפה אפילו לא
נאה,
אבל הוא היה הקפטן של קבוצת הפוטבול של הביה"ס, כנראה זה
מספיק.
אני לא הייתי רוצה למשוך יותר מדי תשומת לב, אבל אנשים כמוהו
חיים מתשומת לב.

הרגשתי איך הוא מסתכל עלי כל השיעור, ולא רציתי שג'ייק יראה,
הוא ישר היה תוקף אותו וצ'אד כזה עדין... מסכן.
הוא חמוד הצ'אד הזה לא הייתי מתנגדת למשהו איתו, אהבתי איך
שהוא מתלבש, כמו הראפרים עם מכנסיי 'באגי', אבל לא יכולתי
להגיד 'לא' לקפטן של קבוצת הפוטבול זה סתם 'פליין סטופיד' .

בסוף היום היא עמדה עם כל החבורה שלה, היה לי מוזר שאני צריך
להתבייש לגשת אליה, בדרך כלל היא הייתה ניגשת אלי.
התקרבתי, הם דיברו על מסיבה שתהיה היום בערב בביה"ס, אני בטח
לא אלך אבל היא תהיה שם.

"ביי מוניקה" אמרתי שחלפתי על פניה, היא לא ענתה.

הוא פנה אלי, עמדתי בהבטחה שלי ולא עניתי לו, דפני נראתה
מרוצה, שתהנה.

ישבתי בבית, השעה 10 בלילה, יום שישי ואני בבית, עזרתי לאחי
בשיעורים ולאימא שלי בבישולים ובניקיונות וזהו, לא היה לי יותר
מה לעשות.
ניגנתי בגיטרה החשמלית שלי.
לפתע טלפון.

"צ'אד טלפון, זה ארתור" צעקה אמא.
"נתקי" צעקתי לאמא שלי והרמתי את הטלפון בחדרי.
"מה המצב צ'אד?" שאל ארתור.
"בסדר, כרגיל"
"מה אתה עושה היום?"
"כלום, למה ?"
"רוצה לבוא למסיבה שיש בביה"ס ?"

חשבתי קצת, נשמע קצת מוזיקה ונאכל, אין לי מה להפסיד.
"אתה יודע מה? יאללה, אני בא"
"סבבה, עוד חצי שעה אני אצלך" אמר ארתור וניתקתי.

קמתי ולבשתי את הבגדים הכי יפים שהיו לי בארון, שמתי את
הנעליים החדשות שאמא קנתה לי .
שמתי ג'ל בשיער והעמדתי קוצים אחרי שנתיים שלא עשיתי קוצים.
שמתי עלי בושם שהיה אצלי כבר שנים ועוד לא נגמר כי אני לא
משתמש בו.
הייתי צריך לעשות רושם ודווקא נראיתי טוב.
ארתור בא אלי ויחד הלכנו למסיבה.

במסיבה ישבתי עם ג'ייק והחבר'ה שלו.
דפני וחבר שלה גרג, החברה הכי טובה של דפני וחבר שלה,
ושני חברים של ג'ייק שלא היו להם חברות, ראסל וקורי.

"חחח... תראו מי יצא מהמחילה" אמרה דפני.
הסתכלתי אחורה, צ'אד וחבר שלו ארתור נכנסו, הוא נראה טוב
היום.
כולם צחקו עליו, על איך שהוא מתלבש אבל אני מיהרתי להחליף נושא
והם זרמו איתי.

ראיתי אותה, איך שנכנסתי קלטתי אותה, יפיפייה, ליד ג'ייק.
היא הסתכלה עלי וכולם צחקו עלי, היא הסתובבה חזרה וכולם חזרו
לעניינים שלהם.
כל הערב הייתי ליד הקיר, אהבתי את המוזיקה ונעתי לפי הקצב אבל
לא זזתי מהקיר.
ארתור רקד עם כמה בנות, אבל אני הייתי עסוק בלהביט עליה.
לאט התקליטן הרגיע את העניינים ושם מוזיקה יותר רגועה, לא
יכולתי להתאפק הייתי חייב לרקוד איתה, לפחות ריקוד אחד.

מזווית העין ראיתי אותו מתקרב, לא רציתי לחשוב מה יקרה עכשיו.

"מוניקה?" אמרתי.
היא הביטה בי.
"כן?"
"אפשר לרקוד איתך?"

הסתכלתי על ג'ייק ראיתי איך הוא מתעצבן.

"אתה לא מתבייש? היא חברה שלי ואתה מזמין אותה לרקוד?"
אמר ג'ייק וקם מהכסא.
צ'אד זז אחורה.
"סה"כ ריקוד אחד אני מבטיח שאני אחזיר אותה"
"שום דבר, אתה חושב שהיא תרצה אותך? תראה איך אתה נראה! אתה לא
מתקרב לרמה שלה"
שתקתי.

"עזוב אותו ג'ייק" אמרתי .
"למה את מגנה עליו?" שאל ג'ייק בעצבים.
הסתכלתי עליו במבט מתחנן.
"טוב, לך מפה! ואם תדבר איתה שוב אני מבטיח שלך שאתה תשב על
כסא גלגלים" אמר ג'ייק.

הלכתי משם, אני שונא את ג'ייק שהיינו קטנים היינו חברים טובים
ואז הוא התחיל לשחק בקבוצת הפוטבול ונהייה "מקובל"...
עכשיו הוא תופס מעצמו יותר מדי! אני שונא אותו !!!
ישבתי ליד השירותים, חשבתי על כל הדברים הרעים שהייתי עושה
לג'ייק אם רק יכולתי.

ראיתי אותו יושב ליד השירותים, רציתי ללכת אליו.

"אני הולכת רגע לשירותים" אמרתי לג'ייק.
"רוצה שאני אבוא איתך?" שאלה דפני.
"לא זה בסדר" אמרתי והלכתי.

ראיתי אותה מתקרבת, אמרתי לעצמי שאני לא אתייחס אליה.
"בוא אחרי" היא אמרה שהיא חלפה על פני.
הבטתי עליה המום ואז קמתי והלכתי אחריה.

"ג'ייק תראה!" אמר ראסל והצביע קדימה לכיוון השירותים.
ג'ייק הסתכל אחורה וראה את מוניקה הולכת ואחריה את צ'אד.
"זהו! אני אהרוג את החנון הזה!" אמר ג'ייק וקם.
"עזוב אותו" אמר ראסל והושיב את ג'ייק חזרה בכיסאו.
"תשאיר אותו לנו" אמר קורי.
"טוב, תעשו עבודה טובה" אמר ג'ייק וחייך חיוך שטני.

הלכתי אחריה, היא אפילו לא הסתכלה אחורה.
עצרנו בפאטיו מחוץ לאולם הספורט, היא הסתכלה עלי במבט שלא ממש
יכולתי לקרוא, היא כ"כ יפה ! כ"כ כואב לי להסתכל עליה ולדעת
שהיא לא תהיה שלי.

הוא עמד מולי הסתכלתי עליו במבט של צער כי לא ידעתי איך להגיד
לו את מה שרציתי... לא רציתי להכאיב לו.

"צ'אד, תקשיב..."
"מה?"
"אני... אני לא יכולה..."
"מה?"

"היי חנון !" שמעתי צעקה פתאום מטר של מים נזלו עלי, מים
מתוקים, הפונץ', כולי הייתי ספוג! קורי וראסל עמדו שם צוחקים,
הייתי המום!
הסתובבתי אחורה, גם מוניקה צחקה.
הרגשתי שהלב שלי נשבר! רציתי לבכות.
ניסיתי ללכת משם, הבייתה, אבל בשביל זה הייתי צריך לחזור לאולם
הספורט ולצאת החוצה, אבל קורי וראסל לא נתנו לי לעבור הם דחפו
אותי אחד מהשני, ניסיתי להרביץ להם בחזרה.
"היי! חתיכת מתחזה לפאף דאדי, מי אתה חושב שאתה? אתה נוגע בי?"
אמר קורי והפיל אותי על הרצפה.
אחד מהם החזיק אותי עם הראש בבוץ, לא יכולתי לנשום, בכיתי.
"אה! תראה קורי, הוא בוכה!"
"הילד הקטן של אמא'לה בוכה"
"לך תביא את אבא שלך שירביץ לנו, אה, שכחתי אין לך אבא" צחק
קורי.
הייתי כולי עצבני! רצתי משם, ברחתי! שמעתי את הקולות שלהם שוב
ושוב, צוחקים, עלי.

הסתכלתי עליו, הוא היה עם הראש נוטף פונץ', צחקקתי מלחץ  אבל
מהר ריסנתי את עצמי, הם המשיכו להציק לו, רציתי לעצור אותם,
אבל מה אני כבר יכולתי לעשות נגד שני בנים ששניהם שוקלים יותר
ממני.
הוא ברח משם בסופו של דבר, ניסיתי לרדוף אחריו אבל הוא רץ כמו
משוגע, וויתרתי, חזרתי למסיבה.

רצתי את כל הדרך הבייתה, נכנסתי לבית בסערה!
"צ'אד! מה קרה?" שאלה אמי בבהלה.
"כלום! עזבי אותי !" אמרתי ורצתי לחדר שלי.
ישבת ישם ובכיתי, מי הם?! הם מרביצים לי?! ועוד בגלל מוניקה
הזבל הזאת?! שצחקה עלי? אני אנקום בה! אני אנקום בכולם!  
יצאתי מהחדר שלי ונכנסתי לחדר של אמא, בשקט חיטטתי במגירה שלה,
מצאתי את מה שחיפשתי, האקדח שלה, 9 מ"מ בדיוק מה שהייתי צריך!

ישבתי במסיבה, ליד ג'ייק, קורי וראסל מספרים שוב ושוב מה הם
עשו לצ'אד כולם צוחקים, כולם חוץ ממני.

עמדתי בכניסה, מסתכל עליהם, חבורה של עלובים! והיא יושבת לידם,
עכשיו כבר שנאתי אותה ! פעם אמרו לי שהגבול בין אהבה לשנאה הוא
דק מאוד אבל לא האמנתי, כנראה שזה באמת נכון.
האקדח היה לי ביד, מוכן ומזומן ופעולה.

הרגשתי שמישהו מסתכל עלי מאחורה, הבטתי, הוא עמד שם, כולו
מקובץ, מתוח.
הוא התקרב לכיוון שלנו.

היא הביטה עלי, לא יכולתי לסבול את המבט של העיניים שלה, כל
הזמן התמונה שלה צוחקת לי בפנים עולה לי בראש.
התקדמתי לעברם, זהו, רגע האמת!
החזקתי את האקדח טוב-טוב , חזק, עם האצבע על ההדק.
"נו, תראו מי חזר, פאף דאדי" אמר ראסל וקם ממקומו.
הרמתי את האקדח, ולחצתי על ההדק.

ראסל צחק עליו, לא יכולתי לסבול את זה שהוא כל הזמן יורד עליו,
מתי ממקומי, לפתע 'בום' נפלתי על הרצפה המומה, הסתכלתי על ראסל
הוא היה מלא בדם, הפנים שלו היו מנופצות! כולי הייתי מכוסה
דם.
כולם צרחו! המוזיקה נפסקה.

יריתי לו בפנים, מגיע לו לפוץ הזה, קורי התכופף אל גופתו של
ראסל, יריתי גם בו, וגם בג'ייק שהביט בי לא מאמין, אחרי שיריתי
בו הסתכלתי עליו העיניים שלו היו פתוחות, במט חלול בהם.
כולם רצו משם, ברחו, רק היא עמדה במקום.

הוא ירה בקורי ובג'ייק שבמכה אחת, בקושי יכולתי לנשום, לא
האמנתי מה הוא עושה!
הסתכלתי לו בעיניים.

היא הביטה בי, הכלבה הזאת, מי היא חושבת שהיא?!

רציתי להתקרב אליו, לשאול מה הוא עושה, התקרבתי אליו.

היא החלה להתקרב אלי... לא רציתי שהיא תתקרב, הרמתי שוב את
האקדח.

הוא הרים את האקדח, עצרתי במקומי, הייתי מבוהלת ומלאה בדמם של
חבריי.

הסתכלתי לה בעיניים, היא הייתה מבוהלת, אהבתי את זה.
שלחתי לה נשיקה באוויר ויריתי.

הסתכלתי עליה, המבט שלה, לא מאמין, היא נפלה על הרצפה.
הסתכלתי סביב, כולם רצו, צרחו!
שמעתי קולות מהומהמים של סירנות משטרה ואמבולנסים, כ"כ מהר?!
חשבתי לעצמי, כל הכבוד!
חייכתי-מגיע להם, בכיתי, אני רוצח! אני רוצח! אני רוצח! אני
רוצח!
הרמתי את האקדח לרקה שלי, הסתכלתי על מוניקה, מביטה בי במבט
חלול, יבבה נפלטה מפי.
יריתי.

"טרגדיה היום בתיכון מקומי בדאלאס טקסס, נער ירה בארבעה מחבריו
לשכבה והתאבד... ארבעת ההלוויות יתקיימו מחר בשעה 4 , מחר צפוי
גשם, מזג אוויר מתאים למצב הרוח, כפי שאמרתי, טרגדיה גדולה.
ועכשיו למצב במזרח התיכון..."